כאמור הגן שאליו אייל ונועה הולכים התחיל בשבוע שעבר, ועברנו שלושה ימים מאוד מוצלחים. הסתקרנו אם זה ימשיך גם אחרי סוף השבוע.
למרות שכשביום ראשון בערב אמרתי לנועה שמחר הולכים לגן היא אמרה: "לא, רק אייל הולך מחר לגן", כשהגיע יום שני בבוקר היא אספה בשמחה את תיק האוכל שלה ונכנסה לגן עם חיוך גדול.
נועה הולכת לגן ממש בשמחה. נפרדת בקלות, משחקת יפה ומשתלבת נהדר בגן. לאייל יחסית קשה להיפרד בבקרים, למרות שתמיד מדווחים לנו שאחרי הפרידה הוא מחייך ונהנה במשך כל היום. מסתבר שנועה משפיעה עליו לטובה. הוא בא איתי בבוקר להביא את נועה ראשונה, ואחרי שרואה את הפרידה הקלילה, "גם הוא צריך", ומאז אני שומעת "בי אמא" עם חיוך גדול. איזו דרך נהדרת להתחיל את היום.
מכיוון שהבקרים שלי פנויים יחסית עכשיו (בינתיים עוד לא אבל יהיו), ומכיוון שאני אוספת את הילדים כבר אחרי שנת הצהריים (שנה שעברה אספתי את אייל מוקדם וחזרנו הביתה לשנ"צ), אפשר להתחיל "לבלות" ישר אחרי הגן. עניין נוסף הוא שהשבוע יש מזג אויר מדהים וכדאי מאוד לנצל אותו כי כבר מרגישים איך החורף מתקרב בצעדי ענק. יש ימים מדהימים, שמים נקיים, ללא עננים. בצהריים חמים ונעים, אבל זה שאין בכלל עננים, בא לידי ביטוי בכך שכל השבוע קמנו לטמפרטורה של 5 מעלות (לא, לא שכחתי להדפיס איזו ספרה). אומנם במשך היום זה התחמם, אבל גרם לי לסדר כבר את ארונות החורף (בתחילת ספטמבר!!!!!!! כן, באוגוסט הסווטשרטים חזרו לשימוש).
ביום שני, עוד היה יום סטנדרטי. אספתי אותם עם הרכב והעברנו אחר הצהריים "רגיל".
ביום שלישי, החלטתי שהגיע הזמן להתחיל לגוון ונסעתי עם האוטובוס. בשבילם זו חוויה ומצידם לנסוע באוטובוס כל יום. מי בכלל צריך רכב? מכיוון שיש אוטובוס פנימי של האוניברסיטה שעובר כל כמה דקות, ועובר גם קרוב לבית וגם קרוב לגן, זה סיפור פשוט. ברגע ששניהם עלו על האוטובוס, אחד אחרי השני, בלי יד כמובן, וצעדו בבטחה לכיוון המושבים, כשכל אחד מחזיק את תיק האוכל שלו ביד, הרגשתי שיש לי ממש שני חבר'ה גדולים, כבר לא תינוקות.
ירדנו מהאוטובוס בתחנה שקרובה למגרש שבו מתאמנת התזמרות. שנת הלימודים האקדמית התחילה, ואיתה גם אימוני התזמורת. התיישבנו בצל, לא רחוק מהמגרש, וצפינו בכל תוך כדי נשנושים ומשחקים. היה נחמד מאוד. לאחר זמן לא קצר, החלטתי שבמקום ללכת דרך החניה לאותה תחנת אוטובוס, עדיף ללכת לאורך חוף האגם לתחנה אחת רחוקה יותר ולהרוויח עוד טיולון, וזה מה שעשינו. בדרך מתחנת האוטובוס הביתה עברנו ליד בית של משפחה ישראלית שהגיעה לא מזמן, הם ראו אותנו וקראו לנו, אז נכנסנו. אייל ונועה מאוד נהנו להשתולל עם אגם, שאומנם כבר בכיתה ב', אבל מאוד אוהבת ילדים ושיחקה איתם מקסים. די מהר נאלצנו ללכת, כי היינו מוזמנים לחברים אחרים, אצלם כבר אכלנו ארוחת ערב. חזרנו הביתה ישר למקלחות, עייפים אך מאוד מרוצים!
והיום? אופניים! רכבתי לגן עם הטריילר מאחורי. בדרך חזרה הרכיבה היתה כבר יותר איטית, בכל זאת, נוספו לטריילר עשרים וחמישה קילוגרמים נוספים... רכבנו לכיוון הבית. אחרי שהתאכזבנו לראות שמגרש התזמורת ריק, המשכנו למקום שנקרא "פיקניק פוינט", ועצרנו במקום שבו חגגנו את ל"ג בעומר. אספנו אגוזים, בלוטים וספלולים והסתכלנו על ברווזים שצוללים באגם לחפש אוכל, ואז התחלנו לשמוע את התופים מהתזמורת. די מהר אייל ונועה כבר ישבו חזרה בטריילר עם הקסדות. כמובן שחזרנו אחורה... אני לא צריכה להתפלא אם בעתיד יום אחד אייל או נועה ירצו לקחת חלק בתזמורת כזו.
חזרנו הביתה, ודי מהר יצאנו ל"מרכז הקהילתי" כאן, לערב שבו כל אחד מביא מנת אוכל מהמדינה שלו, וכולם מתחלקים עם כולם, "פוטלק". היה קצת מאכזב, כי די מהר הכל חוסל ולא זכינו לטעום אוכל אסייתי משום סוג, אבל החברה היתה משובחת וזה מה שחשוב, לא?
וזה מיום ההולדת של נועה, שחגגנו עם חברים:
נועה הולכת לגן ממש בשמחה. נפרדת בקלות, משחקת יפה ומשתלבת נהדר בגן. לאייל יחסית קשה להיפרד בבקרים, למרות שתמיד מדווחים לנו שאחרי הפרידה הוא מחייך ונהנה במשך כל היום. מסתבר שנועה משפיעה עליו לטובה. הוא בא איתי בבוקר להביא את נועה ראשונה, ואחרי שרואה את הפרידה הקלילה, "גם הוא צריך", ומאז אני שומעת "בי אמא" עם חיוך גדול. איזו דרך נהדרת להתחיל את היום.
מכיוון שהבקרים שלי פנויים יחסית עכשיו (בינתיים עוד לא אבל יהיו), ומכיוון שאני אוספת את הילדים כבר אחרי שנת הצהריים (שנה שעברה אספתי את אייל מוקדם וחזרנו הביתה לשנ"צ), אפשר להתחיל "לבלות" ישר אחרי הגן. עניין נוסף הוא שהשבוע יש מזג אויר מדהים וכדאי מאוד לנצל אותו כי כבר מרגישים איך החורף מתקרב בצעדי ענק. יש ימים מדהימים, שמים נקיים, ללא עננים. בצהריים חמים ונעים, אבל זה שאין בכלל עננים, בא לידי ביטוי בכך שכל השבוע קמנו לטמפרטורה של 5 מעלות (לא, לא שכחתי להדפיס איזו ספרה). אומנם במשך היום זה התחמם, אבל גרם לי לסדר כבר את ארונות החורף (בתחילת ספטמבר!!!!!!! כן, באוגוסט הסווטשרטים חזרו לשימוש).
ביום שני, עוד היה יום סטנדרטי. אספתי אותם עם הרכב והעברנו אחר הצהריים "רגיל".
ביום שלישי, החלטתי שהגיע הזמן להתחיל לגוון ונסעתי עם האוטובוס. בשבילם זו חוויה ומצידם לנסוע באוטובוס כל יום. מי בכלל צריך רכב? מכיוון שיש אוטובוס פנימי של האוניברסיטה שעובר כל כמה דקות, ועובר גם קרוב לבית וגם קרוב לגן, זה סיפור פשוט. ברגע ששניהם עלו על האוטובוס, אחד אחרי השני, בלי יד כמובן, וצעדו בבטחה לכיוון המושבים, כשכל אחד מחזיק את תיק האוכל שלו ביד, הרגשתי שיש לי ממש שני חבר'ה גדולים, כבר לא תינוקות.
ירדנו מהאוטובוס בתחנה שקרובה למגרש שבו מתאמנת התזמרות. שנת הלימודים האקדמית התחילה, ואיתה גם אימוני התזמורת. התיישבנו בצל, לא רחוק מהמגרש, וצפינו בכל תוך כדי נשנושים ומשחקים. היה נחמד מאוד. לאחר זמן לא קצר, החלטתי שבמקום ללכת דרך החניה לאותה תחנת אוטובוס, עדיף ללכת לאורך חוף האגם לתחנה אחת רחוקה יותר ולהרוויח עוד טיולון, וזה מה שעשינו. בדרך מתחנת האוטובוס הביתה עברנו ליד בית של משפחה ישראלית שהגיעה לא מזמן, הם ראו אותנו וקראו לנו, אז נכנסנו. אייל ונועה מאוד נהנו להשתולל עם אגם, שאומנם כבר בכיתה ב', אבל מאוד אוהבת ילדים ושיחקה איתם מקסים. די מהר נאלצנו ללכת, כי היינו מוזמנים לחברים אחרים, אצלם כבר אכלנו ארוחת ערב. חזרנו הביתה ישר למקלחות, עייפים אך מאוד מרוצים!
והיום? אופניים! רכבתי לגן עם הטריילר מאחורי. בדרך חזרה הרכיבה היתה כבר יותר איטית, בכל זאת, נוספו לטריילר עשרים וחמישה קילוגרמים נוספים... רכבנו לכיוון הבית. אחרי שהתאכזבנו לראות שמגרש התזמורת ריק, המשכנו למקום שנקרא "פיקניק פוינט", ועצרנו במקום שבו חגגנו את ל"ג בעומר. אספנו אגוזים, בלוטים וספלולים והסתכלנו על ברווזים שצוללים באגם לחפש אוכל, ואז התחלנו לשמוע את התופים מהתזמורת. די מהר אייל ונועה כבר ישבו חזרה בטריילר עם הקסדות. כמובן שחזרנו אחורה... אני לא צריכה להתפלא אם בעתיד יום אחד אייל או נועה ירצו לקחת חלק בתזמורת כזו.
חזרנו הביתה, ודי מהר יצאנו ל"מרכז הקהילתי" כאן, לערב שבו כל אחד מביא מנת אוכל מהמדינה שלו, וכולם מתחלקים עם כולם, "פוטלק". היה קצת מאכזב, כי די מהר הכל חוסל ולא זכינו לטעום אוכל אסייתי משום סוג, אבל החברה היתה משובחת וזה מה שחשוב, לא?
סוף השבוע הקרוב יהיה ארוך בגלל לייבור-די ביום שני, אז נקווה שמזג האויר הטוב ימשיך! עכשיו, אחרי שאנחנו כבר יודעים מה המשמעות של חורף כאן, אנחנו הרבה יותר קנאים לפעילויות בחוץ בימים היפים. מכיוון שהרבה מהדברים שאנחנו עושים מתחילים לחזור על עצמם, אנחנו מוצאים את עצמנו לרוב בלי המצלמה... הנה כמה תמונות מביקור סבא/סבתא האחרון:
וזה מיום ההולדת של נועה, שחגגנו עם חברים:
