למי אני דומה?

נוותר על משחקי ה"תנחשו מי בכל תמונה". הסדר הוא לפי הגיל (אייל, נועה, רוני). אז למי רוני הכי דומה?

סופ"ש בתמונות

אוטוטו סופ"ש חדש, אז רגע לפני, תמונות.

Graduation

כבר לפני מספר שבועות הורדנו לאייל את גלגלי העזר מהאופניים. אחרי חמש דקות בלבד של נסיונות הוא הרים ידיים (למרות שכבר הצליח לרכב כמה מטרים לבד כל פעם, ככה שזה היה ממש קרוב). החלטנו שעכשיו אנחנו נחכה שזה יבוא לגמרי ממנו, והאופניים שכבו להם בחצר.
מידי פעם הוא התיישב עליהם, בעזרת הרגליים על הקרקע עשה סיבובון קטן, והניח בחזרה.
לפני שבוע וחצי בערך, פתאום הוא ביקש שנדחוף אותו (אמא, push me ). וככה, תוך שלוש דקות בערך, הוא כבר רכב. הוא עדין לא ידע להתחיל לבד, אבל בעזרת דחיפה חלשה, הוא כבר רכב. לקח עוד יום או יומיים, וכמה נסיונות על הדשא, ואייל למד גם להתחיל לרכב לבד. אייל דואג לכושר של סבא שלו, וככה מצאנו את סבא רודף אחרי אייל ברחבי השכונה. מזל שיש מדי פעם כבישים לחצות, כי אז הוא נעצר ומחכה שסבא יגיע כדי לאשר לו לעבור ולהמשיך לרכב :-)
התמונות צולמו בטיול היום אחר הצהרים

אבא שלי הגיע לפני שבוע וחצי בערך, למזג אויר אפרורי משהו, אז הוא התחיל בלהתפנק עם רוני כשאייל ונועה שחררו אותו קצת (סבתא כאן הרבה זמן ועכשיו היא די ננטשה כשהגיע אטרקציה חדשה).

לשמחתנו בסוף השבוע השמש הפציעה שוב, וכך יכלנו לטייל. באותו סוף שבוע היה פרוייקט של טיבוע ציפורים, שאותו ניהלה אשתו של הבוס של אבי (יש לה מעבדה משלה שעובדת בשיתוף עם המעבדה של אבי), ולכן היתה לנו הזדמנות לבוא ולצפות. מוקדם בבוקר הם פרשו רשתות מיוחדות ללכידת ציפורים. כל ציפור שנלכדה ברשת חולצה ממנה לתוך שקית בד, כדי שיהיה לה חשוך ולא תפחד. בהמשך כל ציפור נמדדה, הנתונים נרשמו, שמו לה טבעת על הרגל להמשך מעקב, ואז שוחררה. אייל זכה לשחרר שתי ציפורים אחרי הטיבוע, נועה נהנתה מתשומת לב של הבנות הגדולות, ואילו רוני זכתה לטיול ראשון מחוץ למדיסון!


בהמשך נסענו לצוק שכבר טיילנו בו בעבר. נועה נרדמה באוטו בשניה שחנינו, ורוני היתה אמורה לאכול כל רגע, ככה שאבי, אייל וההורים שלי טיילו, ואני נשארתי באוטו עם נועה ורוני.


ביום שלישי היה הפיקניק המסורתי לקראת סיום השנה בגן, ואחרי ששמענו כל כך הרבה מהגננות על סיפור האהבה בין נועה למֶתֶה, זכינו לראות את זה. לאן שנועה רצה, מֶתֶה רץ אחריה. הם שני הילדים הכי קטנים בגן וכל כך מתוקים יחד! אייל לעומתה היה עסוק בלאכול כמה שיותר עוגיות שבהן סוכריות בכמה שיותר צבעים. ורוני? היתה עסוקה בעיקר בלישון במנשא.

אתמול, יום חמישי, היה "טקס הסיום" בגן, או כמו שהם קוראים לזה: Graduation day. לפי התייחסות ההורים, ולבוש הילדים, אפשר לחשוב שהם לפחות סיימו תואר ראשון אם לא דוקטורט. ההורים שלי עדין צוחקים על סיפורי ה- Happy graduation day משנה שעברה. השנה הם ראו את זה והבינו על מה מדובר. האמריקאיות במיטבה. אצל אייל הגדולים שעוברים לקינדרגרדן (גן חובה, נמצא בתוך בית ספר) סיפרו לאיזה בית ספר הם הולכים, ואילו הקטנים יותר שנשארים עוד שנה בגן, קיבלו את הקלסר שלהם שמסכם את השנה ובובת קואלה (הוא בגן קואלה). אצל נועה, כל אחד קיבל כוכב עם השם שלו, כובע כמו של מסיימי תארים גבוהים וספר. אייל חייך חיוך גדול כשהגיע תורו, נועה היתה ראשונה בגן שלה והיה לה מן חיוך של מבוכה שלא ברור אם הולך להתפתח לצחוק גדול או לבכי. הגן ממשיך בקיץ כמעט כרגיל (צוות קצת שונה, מעט מהילדים לא באים לגן בקיץ), ככה שזה רק משהו סימלי.


היום, יום שישי, ואין גן. לפנינו סוף שבוע ארוך. היום גשום, ולכן ההורים שלי לקחו את אייל ונועה לפארק מים במלון בו הם ישנים, ולי יש קצת זמן לכתוב.


אחרי שנת צהרים טובה יצאנו לטיול כאן בסביבה (מרחק הליכה מהבית). אייל כאמור רכב על אופניים. נועה מצאה כלי תחבורה בשם אבא.

ולמי שחשב ששלושה או ארבעה ילדים זה הרבה, מה תגידו על זה?


ככה שלושת החמודים נראים בערב, אחרי המקלחות, רגע לפני שהולכים לישון:


בשבת וראשון צפוי מזג אויר טוב, אז אני מאוד מקווה שבפוסט הבא יהיו תמונות מטיול לאחד האגמים כאן בסביבה.

תמונות מפסח ועד ל"ג בעומר

ננסה להשלים את החסר, לפחות בתמונות.

פסח
בהתחלה הילדים שיחקו בזמן שהתארגנו:

נועה שרה את ה"מה נשתנה":

ואייל נראה כאילו שתה יותר מידי:


כידוע, ביום שישי במהלך פסח רוני נולדה. אכן הסיפורים נכונים, ובילד שלישי כבר בקושי מצלמים. מזל שיש סבתא שגם בנכד/ה מספר תשע עוד מצלמת, ככה שגם לרוני יהיו תמונות. הנה עוד כמה שלא שמנו עדין (באדיבות סבתא כמובן).


אוטוטו נצטרך לעבור לאמבטיה ולזנוח את הגיגית. רוני עוד לא משמינה אבל בהחלט מתארכת...

מימונה לא היה מי שיחגוג כאן, אבל יום העצמאות בהחלט נחגג. אומנם בתוך הבית (וקצת הפעלות בחצר) בגלל מזג האויר, אבל לא ויתרנו. הילדים התחילו בהכנת דגלים, גם לרוני מגיע, לא? התמונות באדיבות עדי.


בל"ג בעומר רוני נשארה בבית עם סתבא. אבי רכב עם הילדים, ואני הצטרפתי בהמשך אחרי שרוני אכלה, גם באופניים כשאני מצויידת רק בפלפון שבמידת הצורך אוכל לחזור. התמונה לא מל"ג בעומר, אבל ככה הם נראים כשהם רוכבים יחד: