תוספת ועוד קצת

מזג האויר לא איכזב, וסיפק לי הזדמנות נוספת לנסות ולצלם את בועות הסבון השבורות (אחרי שקפאו):


אחרי זה אייל ונועה התפנו לשחק על ערימות השלג שמפנים מהכבישים. בתמונות זה ממש לא נראה, אבל לרגע, כשהם הציעו אחד לשני שכל אחד "יבנה את הבית שלו" על ערימה אחרת, זה היה נראה לי בדיוק כמו סצנה מקריוס ובקטוס:


וסתם קוריוז בעניין השפות. נועה נהנית מאוד עם האנגלית ומקשקשת לעצמה באנגלית בכל הזדמנות. אפילו אם היא מתעוררת מחלום באמצע הלילה, יש סיכוי טוב שזה יהיה באנגלית.
אייל לעומתה, מסתדר יופי עם האנגלית, אבל בהחלט מרגיש יותר בנח עם עברית. כשההורים שלי היו פה, עלה הנושא של לבוא לבקר אותם בישראל, ומפה לשם הגענו לזה שבשנה הבאה במקום לבית הספר בשורווד (כאן גן חובה זה חלק מבית ספר) הוא ילך עוד שנה לגן בישראל. ראיתי מבט חושש בעיניו. ואז גילית לו "סוד": בגן בישראל כל הילדים מדברים עברית! קשה לתאר את הבעת האושר שהיתה על פניו.
היום בערב, הוא דיבר על זה שדייגו (בן דוד של דורה למי שלא מכיר) מדבר אנגלית וספרדית. סיפרתי לו שבישראל, דייגו ודורה מדברים עברית ואנגלית. הוא חשב לרגע, ואז חייך ואמר, לא יכול להיות (וגיחך). באמת מעניין איך הוא יגיב כשיראה שלא עבדתי עליו.

מורכב כל נושא השפות.

Science club

כבר אמרנו שאנחנו הופכים כאן לימונים ללימונדה, נכון?
הפעם הלימון היה בדמות 27- מעלות צלסיוס (מינוס עשרים ושבע למקרה שאתם לא בטוחים שראיתם טוב), רק שעם אפקט הרוח זה הרגיש כמו 36-.

והלימונדה:

הרתחתי מים בקומקום, מזגתי לכוס, ואז "העפתי" את המים לאויר. ברגע שהמים באו במגע עם האויר הם קפאו. מה שרואים בסוף אלו הם בועות סבון שקפאו.

הסרטון צולם בבוקר, בזמן שרוני ישנה, כשבדקתי אם מה שסיפרו לנו אכן עובד לפני שאני מראה לילדים (וזה אכן עבד). לגן כבר הגעתי מצויידת במיכלים הקטנים לבועות סבון שנשארו מימי ההולדת. כשהילדים ניסו להרים בועות, הן פשוט נשברו, וכך הם נשארו עם חצאי בועות ביד. זה היה פשוט מדליק. בבית כבר הראיתי להם את החלק עם המים הרותחים.

כשנחזור לכאן לשנת שבתון כבר נבדוק אם הם מבינים למה זה קורה ;-)

בפוסט הקודם אולי לא הייתי ברורה לפי התגובות שקיבלנו. בתמונה ראו עקבות של סנאי, תרנגול הודו, וגם בני אדם. הנה קצת יותר מקרוב עקבות הסנאי (מימין) ותנגול ההודו (משמאל):

הביקור האחרון מארץ הקודש?

הביקור האחרון מהארץ הסתיים. ההורים שלי רצו להגיע לבקר עוד פעם אחת לפני שנחזור, ומכיוון שהם חובבי שלג, הם הגיעו בשיא החורף. קצת לפני שהם הגיעו היו כאן ימים חמים, שגרמו לזה שרוב השלג נמס, לצערם. יום לפני שהם עזבו התחיל לרדת הרבה שלג, ולכן אם היו באים שבוע מאוחר יותר אולי זה היה יותר מוצלח. מצד שני, ביום שישי צפויות כאן טמפרטורות של בין 30- ל 35-, ככה שאולי עדיף היה לוותר על השלג...

אז מה כן היה לנו?

הרבה זמן כיף עם הילדים בבית


ואחרי שירד שלג גם בחוץ עם המזחלות


וסתם נסיעה בדרך אלינו ברחובות לבנים אחרי לילה של שלג


הליכה על האגם הקפוא כמו שכבר סיפרתי


פעמיים אבא שלי נסע עם אבי לפארקים מחוץ לעיר במקומות בהם היה שלג לטובת קרוס קאנטרי סקי


ופעם אחת אבא שלי ואני נסענו עם אייל לאתר סקי (דאון-היל)

סך הכל היה הרבה כיף וזמן איכות!


התכוונו גם להחליק על הקרח ולטייל על אגם קפוא אחר לראות את הדייגים, אבל זה תוכנן ליום שני בו הטמפרטורות צנחו והשלג לא הפסיק לרדת. אני לא יודעת אם להורים שלי יצא עוד להגיע למדיסון, אבל אני כבר מתכננת תיכנונים על השבתון הראשון שלנו כאן (פרט שולי שצריך קודם משרה בשביל זה, אבל לפנטז תמיד אפשר).

ביום שלישי לנועה היה שיעור אחרון בחוג ג'ים, בו הילדים עשו הופעה להורים לפי מיטב הקיטש האמריקאי.


ולסיום, חידה.
אחד המראות היפים הוא משטח של שלג, לפני שמישהו הלך/ נסע דרכו. מראה לא פחות יפה הוא משטח שלג עם מעט עקבות. אז של מי העקבות בתמונה? בין הפותרים נכוה יוגרלו חולצה ותקליט.


רמז:

יש שם סנאי, תרנגול הודו (כן, כן! יש שניים שמסתובבים כאן כל בוקר. אני חייבת לצלם אותם איזה בוקר בשלג) ומגפיים.

כשכתבתי פעם קודמת על הטיול על האגם וזה שאפשר היה לראות את הקרקעית דרך הקרח היו כמה קטני אמונה בקהל. אז אורי, התמונה הזו מוקדשת לך:


עוד כמה תמונות מאותו הטיול:


ולפני הטיול היה המפגש עם סבא וסבתא שבאו לביקור (נועה מתחבאת מאחוריהם):


וגם הספקנו לחגוג יומולדת לאייל עם חברים.

(במצלמה של אמא שלי יש יותר תמונות, ויותר מוצלחות. בהמשך אני אצרף גם אותן)

איך לא עשינו את זה קודם?

היום עשינו שני דברים שלא ברור לי איך לא עשינו קודם.

טיילנו על האגם הקפוא. טוב, את זה כבר עשינו, אבל לא כשאין עליו בכלל שלג. בד"כ, כשהטמפרטורות הן כאלו שהאגם קופא, גם יורד שלג, ואז נחמד לטייל על האגם הקפוא, אבל הולכים על שלג. בשבוע האחרון, הטמפרטורות עלו והגיעו עד ל 10 מעלות (פלוס!), וכמעט כל השלג בעיר נמס. שכבת הקרח באגם מספיק עבה, והוא נשאר קפוא, אבל השלג שעליו נמס.כך למעשה, עד שירד שוב שלג, יש אגם שלם קפוא ללא שלג מעל הקרח. היום בדרך חזרה מהעבודה אבי ראה חבר'ה משחקים שם הוקי קרח. כשהוא סיפר לי, נזכרתי שבשנה שעברה זהר אמרה שהם טיילו על האגם במצב כזה, וראו ממש עד הקרקעית. היא סיפרה לי אחרי שירד שוב שלג, ככה שלא זכינו לראות את המחזה. ברגעים אלו ממש יורד לו שלג, ומכיוון שידענו שזה מה שיקרה, מיהרנו להיכנס לרכב ולנסוע לאגם.
פשוט מדליק! החבר'ה של ההוקי בדיוק התקפלו, פנימה באגם היתה אשה עם חמש בנות במגוון גילאים (לא ברור אם חוג, או הבנות שלה וחברות) שהחליקו להן על הקרח. כל כך יפה! אנחנו טיילנו לנו בזהירות כדי לא להחליק, ואכן- ראינו דרך הקרח את הקרקעית.

דילמה. ההורים שלי מגיעים בעוד כמה ימים. התכנון היה לבוא מן הסתם לראות את הילדים, אבל העיתוי נבחר כך שיהיה אפשר לעשות קרוס קנטרי סקי. השלג נמס, ואם לא ירד, זה לא ממש יתאפשר. מה עדיף? שירד שלג ויהיה אפשר לעשות סקי, או שלא ירד, והם יזכו לראות את המחזה היפה של האגם הקפוא ללא שלג מעל? (טוב, זה לא שמישהו שואל אותי מה יהיה...).

מסקנה. צריך לקחת בחשבון כביסה אחרי תענוג שכזה. הילדים נהנו להימרח על הקרח ושאבי יגרור אותם. כייף. חזרנו לאוטו, והיה ריח מסריח. נסענו, והריח נשאר. פתאום נפל האסימון. אומנם הקרח נראה נקי ויפה, אבל בכל זאת אלו מי אגם קפואים. מזל שאין בעיית מכונות ומייבשי כביסה. אחרת הילדים היו מגיעים מחר לגן עם חליפות שלג מצחינות.


והדבר השני, ספרייה. לא ברור איך לא הלכנו לשם קודם. היינו פעם אחת לפני שנתיים, ועשר דקות אחרי שנכנסו לספרייה הרגשנו שנועה עם חום גבוה ונסענו הביתה. לקח שנתיים לחזור. הילדים גדולים מספיק, והגיע הזמן שיכירו את הספריה. מדהים. הספרייה חינמית לתושבי העיר והאזור. מותר לאדם לקחת עד 100 פריטים בו זמנית (מיותר לציין שמספיק לנו כרטיס אחד, אבל עקרונית, אפשר לקחת 100 פריטים לכל אחד) ואני לא אמשיך להלל את נפלאות הספרייה. אומנם עברו הרבה שנים מהפעם האחרונה ששאלתי ספר בספרייה בטבעון (והמנוי היה בתשלום כמובן, ספר אחד לכל בן משפחה) ואני מאוד מקווה שזה השתפר מאז, כי נשמח מאוד להמשיך לקחת את הילדים לספריה גם בארץ.