איך לא עשינו את זה קודם?

היום עשינו שני דברים שלא ברור לי איך לא עשינו קודם.

טיילנו על האגם הקפוא. טוב, את זה כבר עשינו, אבל לא כשאין עליו בכלל שלג. בד"כ, כשהטמפרטורות הן כאלו שהאגם קופא, גם יורד שלג, ואז נחמד לטייל על האגם הקפוא, אבל הולכים על שלג. בשבוע האחרון, הטמפרטורות עלו והגיעו עד ל 10 מעלות (פלוס!), וכמעט כל השלג בעיר נמס. שכבת הקרח באגם מספיק עבה, והוא נשאר קפוא, אבל השלג שעליו נמס.כך למעשה, עד שירד שוב שלג, יש אגם שלם קפוא ללא שלג מעל הקרח. היום בדרך חזרה מהעבודה אבי ראה חבר'ה משחקים שם הוקי קרח. כשהוא סיפר לי, נזכרתי שבשנה שעברה זהר אמרה שהם טיילו על האגם במצב כזה, וראו ממש עד הקרקעית. היא סיפרה לי אחרי שירד שוב שלג, ככה שלא זכינו לראות את המחזה. ברגעים אלו ממש יורד לו שלג, ומכיוון שידענו שזה מה שיקרה, מיהרנו להיכנס לרכב ולנסוע לאגם.
פשוט מדליק! החבר'ה של ההוקי בדיוק התקפלו, פנימה באגם היתה אשה עם חמש בנות במגוון גילאים (לא ברור אם חוג, או הבנות שלה וחברות) שהחליקו להן על הקרח. כל כך יפה! אנחנו טיילנו לנו בזהירות כדי לא להחליק, ואכן- ראינו דרך הקרח את הקרקעית.

דילמה. ההורים שלי מגיעים בעוד כמה ימים. התכנון היה לבוא מן הסתם לראות את הילדים, אבל העיתוי נבחר כך שיהיה אפשר לעשות קרוס קנטרי סקי. השלג נמס, ואם לא ירד, זה לא ממש יתאפשר. מה עדיף? שירד שלג ויהיה אפשר לעשות סקי, או שלא ירד, והם יזכו לראות את המחזה היפה של האגם הקפוא ללא שלג מעל? (טוב, זה לא שמישהו שואל אותי מה יהיה...).

מסקנה. צריך לקחת בחשבון כביסה אחרי תענוג שכזה. הילדים נהנו להימרח על הקרח ושאבי יגרור אותם. כייף. חזרנו לאוטו, והיה ריח מסריח. נסענו, והריח נשאר. פתאום נפל האסימון. אומנם הקרח נראה נקי ויפה, אבל בכל זאת אלו מי אגם קפואים. מזל שאין בעיית מכונות ומייבשי כביסה. אחרת הילדים היו מגיעים מחר לגן עם חליפות שלג מצחינות.


והדבר השני, ספרייה. לא ברור איך לא הלכנו לשם קודם. היינו פעם אחת לפני שנתיים, ועשר דקות אחרי שנכנסו לספרייה הרגשנו שנועה עם חום גבוה ונסענו הביתה. לקח שנתיים לחזור. הילדים גדולים מספיק, והגיע הזמן שיכירו את הספריה. מדהים. הספרייה חינמית לתושבי העיר והאזור. מותר לאדם לקחת עד 100 פריטים בו זמנית (מיותר לציין שמספיק לנו כרטיס אחד, אבל עקרונית, אפשר לקחת 100 פריטים לכל אחד) ואני לא אמשיך להלל את נפלאות הספרייה. אומנם עברו הרבה שנים מהפעם האחרונה ששאלתי ספר בספרייה בטבעון (והמנוי היה בתשלום כמובן, ספר אחד לכל בן משפחה) ואני מאוד מקווה שזה השתפר מאז, כי נשמח מאוד להמשיך לקחת את הילדים לספריה גם בארץ.