אייל התחיל ללכת לגן בתחילת ספטמבר. כבר בימים הראשונים מאוד בלט לנו ההבדל מהגן בארץ. קשה לי לתאר כי זה כל כך הרבה פרטים, אבל בימים האחרונים הדבר שוב בולט מאוד.
אחרי שהייתי כל כך גאה שהחבר'ה לא היו חולים בכלל במשך 5 החודשים הראשונים שלנו כאן.... כנראה שלא הייתי צריכה לפתוח את הפה. מאז נועה היתה חולה פעמיים ואייל שלוש. אולי זה שאני כותבת על העניין שוב יפסיק את רצף המחלות :-)
ואיך זה קשור לגן? מסתבר שיש כאן נוהג. ילד שלא מגיע לגן עד סביבות השעה 10, מתקשרים להורים לוודא שהוא בבית והכל בסדר (לא קשור לסיבת ההיעדרות, מחלה, חופשה, חייבים לוודא שיש מי שיודע איפה הילד נמצא). כמובן שכשהילד חוזר הוא זוכה ליחס בהתאם.
ומה בכל זאת גרם לי לכתוב על זה? היום אייל נפל בגן (ככה זה כשהולכים, סליחה, רצים עם סנפירים על הרגליים), וכנראה בנפילה נשך לעצמו את הלשון. כשהגעתי לקחת אותו, לאחר עדכון לפרטי פרטים (לא רצה קרח אז נתנו לו למצוץ קרטיב להפסקת הדימום) קיבלתי טופס. הזכיר לי את דו"חות התאונה בצבא... דף עם פירוט מלא, מתי איפה ולמה זה קרה, מה עשו וכו'... הכל מתועד כמובן אצלם ומבקשים שנעדכן בכל התפתחות. אולי זה קצת מוגזם, אבל לא היתה מזיקה התייחסות בחצי הרצינות למה שהילדים עוברים.
אחרי שבועיים ש"למדו" בהם על המדבר (נמאס לגננת מהקור, מן נסיון פסיכולוגי לחימום), הם עברו "ללמוד" על האוקיינוס. מדהים מה אפשר לעשות מצלחת חד פעמיות... לגזור חתיכה קטנה (גזרה) שתהייה הפה ויש דג, לחתוך לחצי, להדביק לחלק השטוח 2 רצועות של קרפ ויש מדוזה.... כל בוקר מחכות צלחות בצורה מתאימה על השולחן, הילדים צובעים ואח"כ תולים על הקיר על רקע כחול כמובן. הגן נראה כל כך שמח ומקושט, והכל מתעדכן כל שבועיים! כל כך פשוט וכל כך יפה! כמובן שהמשחקים בגן משתנים גם. בשבועיים של המדבר היו חיות מתאימות. אייל משום מה בחר להתחבר לנחש. כל בוקר כשהגענו זה הדבר הראשון שביקש. עכשיו עם המעבר לים בהתחלה הוא התחבר לתמנונים, אך ברגע שגילה את החכה ואת הסנפירים זנח את התמנון. מכיוון שבאחד הפרקים של ג'ורג' הסקרן (אחד מהגיבורים של אייל, לצד תומס הקטר) הוא צולל בעזרת סנפירים, אייל זרח מאושר כשראה אותם ולפי עדות הגננת מסתובב איתם כל היום בגן.
אחרי שבארץ לא הייתי שלמה עם הגן, והתלבטתי כן/לא להשאיר בגן, לפחות כאן אנחנו מאוד מרוצים ואין ספק לגבי ההמשך בגן הזה. מה גם שהמבנה בו הם נמצאים הולך לעבור שיפוץ בשנתיים הקרובות, כך שהם עוברים למבנה זמני שנמצא בערך 50 מ' מהבית שלנו, בשטח המעונות. משהו יותר נוח מזה לא יכולתי לבקש (שנה הבאה גם אייל וגם נועה ילכו לגן הזה).
