ספונטניות

מכירים את הדברים הספונטנים האלו? שלגמרי לא תכננתם והם הכי מוצלחים?

וככה היה היום:
13:20 טלפון מזהר: את פנויה? אז תקפצי רגע.

קפצתי אליה. רצתה להראות פתקים שאגם הכינה לכבוד ליל הסדר.

13:35 טלפון מאבי: איפה את? רציתי שתקפצי לקמפוס לפני שאת לוקחת את הילדים מהגן. תספיקי? אז תביאי את המצלמה עם העדשה הגדולה.
אני: מה? מי? למה?
אבי: הפתעה. בואי.

13:40 זהר, אגם ואני כבר באוטו עם מצלמות. אין לנו מושג למה.

האמת? היה שווה!
זה מה שראינו. מקווה שתוכלו לראות. כיווצתי קצת את התמונות כדי שלא יסתום את הבלוג אז אני מקווה שהאיכות לא נפגעה יותר מידי (אפשר ללחוץ על התמונה ולראות אותה בהגדלה).


כן, זה אבא ואמא ששומרים על שני הגוזלים שלהם. להורים יש כבר את הקרניים, לגוזלים עדין אין וגם היה אפשר לראות ממש בבירור את הפלומה הרכה שלהם (אומנם ענקיים אבל בכל זאת, גוזלים).
וליתר דיוק, מה שראינו זה: Great Horned Owl.

מחר הולכים לגן

או לחילופין- עוד חלום שמתגשם לו :-)

הגן של אייל ונועה נמצא באוניברסיטה, מרחק של פחות מ-10 דקות נסיעה, אבל בכל זאת, צריך להכנס כל בוקר וצהריים לאוטו ולנסוע. נכון, אפשר גם עם אופניים (ואז גם בהלוך וגם בחזור הדרך מסתיימת בעלייה די חדה) או לחילופין באוטובוס (ואז יש סיכוי לפגיעה בברך אם לא נזהרים כמו שאבי למד על בשרו...).
בשנה שעברה הודיעו לנו שיש תוכנית לבנות בניין חדש לגן, ולכן הגן יעבור למשך שנתיים למבנה זמני. ואז דחו את התוכניות לינואר. ואז למרץ.... מזכיר קצת את לוחות הזמנים בארץ? קצת כן וקצת לא. נכון שלוח הזמנים נדחה כל הזמן, אבל הכל היה לפני תחילת העבודות. אחרי שהחליטו על מרץ והתחילו לעבוד, עמדו בצורה די מרשימה בלוח הזמנים (זה לא שהתחילו לעבוד ופתאום כלום לא היה מוכן בזמן).
ואיפה המבנה הזמני למשך אותם שנתיים? במרחק 200 מטר מהבית שלנו! אז כן, מעכשיו זה לא סתם ביטוי "הולכים לגן", כי באמת, הולכים לגן! (אפשר גם עם אופניים, אבל הפעם אני לא אהיה זו שתרכב).

בתור אחת שלא גרה כמעט בעיר גדולה, ואף פעם לא בקיבוץ, שעם כל השוני המשותף לשניהם זה שהכל קרוב ונגיש, אני לא חושבת שהיו ימים רבים בחיי הבוגרים בהם לא נכנסתי לרכב, גם אם לנסיעה קצרה. כנראה שזה הולך להשתנות!

לקראת המעבר לא היה גן השבוע. כל השבוע הגננות והצוות העבירו את כל הציוד וסידרו את המבנה החדש, ולקראת סוף השבוע היתה ביקורת לקבלת כל האישורים הדרושים לפתיחת הגן. מכיוון שכל התקופה האחרונה היה עוד קר למדי, כבר התחלתי לחשוב על דברים שניתן לעשות עם הילדים בלי להתחרפן. במקור חשבנו על טיול ארוך, אבל מכל מני סיבות ויתרנו. בהמשך חשבנו על טיולים באזור הקרוב, ולבסוף החלטנו שאבי יעבוד כרגיל, מקסימום ילך קצת יותר מאוחר ויחזור מוקדם יותר, ואני אשתדל לארגן לילדים סוג של שגרה כדי שלא יתחרפנו, ומקסימום אחר הצהריים נלך לבריכה או למשחקיות.
התמזל מזלנו וזכינו בשבוע אביבי מושלם! כל בוקר, אחרי מריחת קרם שיזוף (ואנחנו בחודש מרץ בויסקונסין, לא בטבעון) וחבישת כובע, יצאנו החוצה. במשך שעתיים לפחות בילינו בחוץ. עם בועות סבון, בלי בועות סבון, ברגל, באופניים, מגן משחקים אחד לשני, להגיד שלום לגננות דרך החלון, הכל היה לנו... מדהים מה שקצת שמש עושה אחרי חורף מושלג. חזרנו הביתה עייפים אך מרוצים היישר לארוחת צהריים, ממנה קצת משחקים ולמיטה, ואחרי שנ"צ, ישר החוצה להמשיך לשחק, הפעם בגינה ליד הבית, ככה כמעט עד ארוחת הערב. אחר הצהריים כל הילדים יצאו מכל הבתים, והיה נחמד לראות את הגינות מתמלאות. כולם נהנו ממזג האויר החמים אחרי החורף (ואייל נהנה במיוחד ללבוש חולצה קצרה).
לקראת סיום השבוע, בשישי בלילה ירד שלג, ובבוקר שבת קמנו שוב כשהכל לבן מסביב. אחר הצהריים שוב התחמם והכל נמס (והיה לא מעט שלג), והיום (ראשון) כבר אכלנו צהריים בחוץ ואחרי שסיימנו לאכול נועה שיחקה בארגז החול ואייל רכב על האופניים מסביב לשכונה.

אח, החיים הטובים.

וכאמור, מחר הולכים לגן!

פיקניק על הקרח

עושה רושם שאכן מתחיל להתחמם. בימים האחרונים גם השלג מתחיל להיעלם לו. מכיוון שכבר נעים יותר להסתובב בחוץ, בשבת יצאנו לטיול על האגם. אם אתם זוכרים בקיץ התייחסנו ל"טראס" שלשם רוכבים על אופניים כדי לאכול גלידה על שפת האגם בבית הסטודנט המקומי. אז מול אותו בניין, מוצב על האגם פסל של ראשו של פסל החירות (הומור אמריקאי, כאילו הפסל שקע באגם), והחלטנו שיהיה נחמד לקפוץ לשם על הילדים. מסתבר שממש ליד ישנו משטח שמישהו (סטודנטים בטח) דאג לפנות ממנו את השלג, ככה שנחשף משטח הקרח. ממש החלקה על הקרח, רק ללא מחלקיים, ככה שזה הרבה יותר יציב :-)
ממש ליד המשטח, היה מעגל של מדורה (כן, כן, אש על האגם הקפוא). זו נראית לי תמונה חובה לבלוג שנקרא "פיקניק על הקרח".
הנה כמה תמונות מאותו יום.


ולא נפתח עוד פוסט, אז זו הזדמנות לצרף ציור של אייל, שעד לפני שבוע לא צייר כלום, ופתאום התחיל לצייר ואפילו לרשום את השם שלו (באנגלית כמובן). הנה ציור שבו הוא אומנם שכח את ה Y בשם שלו, אבל זה "רובוט" שהוא מאוד אוהב.


היום הוא הביא הביתה ציור שאליוט ציירה לו (מפלצת), והוא סיפר שהוא צייר לה רובוט. זה מתחיל בגיל כזה?

ונועה, בשבילה צריך לפתוח את פינת הקלפטע. אם אין הגדרה למילה במילון (וגם אם יש), נועה בהחלט יכולה לעזור להגדיר אותה מחדש.
לפני שבוע בערך, אייל כבר שכב במיטה כשנועה נכנסה לחדר כדי ללכת לישון. יש לה קטע שהיא אומרת לילה טוב לאייל רק אחרי שהיא אומרת לילה טוב לאבי ולי. הוא מצידו מאוד נעלב אם היא לא עונה לו. הסברנו לה שהיא לא חייבת להגיד לילה טוב, אבל אם אומרים לה, היא צריכה לפחות לענות לו (לא להתעלם).
ככה זה נשמע:

אייל: לילה טוב נועה.
נועה: --- (דממה)
אני: נועה, את יכולה לפחות להגיד לו תודה?
נועה: תודה איילי.
אני: יש לך עוד משהו להגיד לו?
נועה: לא. אמרתי מספיק. (נא לקרוא בטון הכי קלפטעי שיש).

לא לדאוג. אחרי שהיא סיימה ללבוש פיג'מה ונכנסה למיטה, היא אמרה לאייל לילה טוב. סוף טוב, הכל טוב :-)

פורים 2010

השנה ויתרנו על מסיבת פורים. מי שזוכר, שנה שעברה הזמנו אלינו את החבר'ה הישראלים. רוב הילדים לא התחפשו, היו המון אוזני המן, אבל זה היה הקשר היחיד לפורים.
מעבר לזה שהיה נחמד, אבל כאמור, החג לא הורגש יותר מדי, גם הקהילה הישראלית גדלה השנה, ככה שהחלטנו לוותר על אירוע כזה השנה.

אבל הרי אי אפשר להתעלם מהחג.
אוזני המן? היו!
שירי פורים? היו!
הפעלות? היו!

לקראת פורים, יום אחד אחרי הגן הכנו מסיכות. יום אחר, רעשנים (טעות...). בין לבין- מחרוזת שירי פורים באדיבות יו-טיוב.
מכיוון שבכל זאת רצינו לעשות משהו מעבר, אייל ונועה (וגם אבי) הביאו לגן (או לעבודה) אוזני המן שנטרפו. שמתי לב לדבר מעניין כאן. בארץ אוזני המן "צריכים" להיות ממולאים בפרג, אבל מילוי שוקולד נפוץ לא פחות אם לא יותר. כאן, כל האוזני המן בחנויות (מהיום אימרו המנתשן ולא אוזני המן) ממולאים בפירות (ריבות) במגוון טעמים: תפוחים, אוכמניות, פטל ועוד. הכל, חוץ מפרג ושוקולד.

ליום שישי של פורים, הזמנו לכאן חלק מהחבר'ה (לא את כולם רק מטעמי חוסר מקום) להכנת מסיכות. ברקע, במשך שעתיים התנגנו שוב ושוב אותם 8 שירי פורים, ועל הרצפה חבורת ילדים שהכינו מסיכות ובאמצע נחו לטובת אכילת אוזני המן. לדעתי היה מוצלח בהרבה מהמסיבה של שנה שעברה.

הנה כמה תמונות מלפני, תוך כדי וחלק מהתוצרים.


אה, וחוץ מגוני והחבר'ה של עדי ושי לא ראינו אף תמונת פורים. נשמח לראות כמובן!