פיקניק על הקרח

עושה רושם שאכן מתחיל להתחמם. בימים האחרונים גם השלג מתחיל להיעלם לו. מכיוון שכבר נעים יותר להסתובב בחוץ, בשבת יצאנו לטיול על האגם. אם אתם זוכרים בקיץ התייחסנו ל"טראס" שלשם רוכבים על אופניים כדי לאכול גלידה על שפת האגם בבית הסטודנט המקומי. אז מול אותו בניין, מוצב על האגם פסל של ראשו של פסל החירות (הומור אמריקאי, כאילו הפסל שקע באגם), והחלטנו שיהיה נחמד לקפוץ לשם על הילדים. מסתבר שממש ליד ישנו משטח שמישהו (סטודנטים בטח) דאג לפנות ממנו את השלג, ככה שנחשף משטח הקרח. ממש החלקה על הקרח, רק ללא מחלקיים, ככה שזה הרבה יותר יציב :-)
ממש ליד המשטח, היה מעגל של מדורה (כן, כן, אש על האגם הקפוא). זו נראית לי תמונה חובה לבלוג שנקרא "פיקניק על הקרח".
הנה כמה תמונות מאותו יום.


ולא נפתח עוד פוסט, אז זו הזדמנות לצרף ציור של אייל, שעד לפני שבוע לא צייר כלום, ופתאום התחיל לצייר ואפילו לרשום את השם שלו (באנגלית כמובן). הנה ציור שבו הוא אומנם שכח את ה Y בשם שלו, אבל זה "רובוט" שהוא מאוד אוהב.


היום הוא הביא הביתה ציור שאליוט ציירה לו (מפלצת), והוא סיפר שהוא צייר לה רובוט. זה מתחיל בגיל כזה?

ונועה, בשבילה צריך לפתוח את פינת הקלפטע. אם אין הגדרה למילה במילון (וגם אם יש), נועה בהחלט יכולה לעזור להגדיר אותה מחדש.
לפני שבוע בערך, אייל כבר שכב במיטה כשנועה נכנסה לחדר כדי ללכת לישון. יש לה קטע שהיא אומרת לילה טוב לאייל רק אחרי שהיא אומרת לילה טוב לאבי ולי. הוא מצידו מאוד נעלב אם היא לא עונה לו. הסברנו לה שהיא לא חייבת להגיד לילה טוב, אבל אם אומרים לה, היא צריכה לפחות לענות לו (לא להתעלם).
ככה זה נשמע:

אייל: לילה טוב נועה.
נועה: --- (דממה)
אני: נועה, את יכולה לפחות להגיד לו תודה?
נועה: תודה איילי.
אני: יש לך עוד משהו להגיד לו?
נועה: לא. אמרתי מספיק. (נא לקרוא בטון הכי קלפטעי שיש).

לא לדאוג. אחרי שהיא סיימה ללבוש פיג'מה ונכנסה למיטה, היא אמרה לאייל לילה טוב. סוף טוב, הכל טוב :-)