הלוואין

השבוע העצים במדיסון קיבלו סימן שהגיע זמן לשלכת. תוך יומיים, חצי מהעלים של העצים כבר נשרו. עד סוף השבוע, רוב העצים נראו ערומים לגמרי. האם זה סימן שהחורף מתקרב?

כך נראתה החצר שלנו השבוע:

ואייל ונועה שיצאו לשחק בחוץ:

השבוע גם היה כולו בסימן הלוואין. במשך כל השבוע אכלו בגן זוועות, כנראה כדי להכין את הקיבה לקראת סוף השבוע. בייגל עם גבינת שמנת בצבעים אלו ואחרים, שאותה קישטו בסוכריות (?!) וכל מיני דברים הזויים ומוזרים, לצדל מיני מאכלים מדלעת (יום אחד עוגה, יום מרק, יום פאי). ביום שישי הם הלכו לגן מחופשים, הלכו עם הגן לבניינים סמוכים ל"טריק-אור-טריט" המסורתי, וחזרו עם חיוך גדול והרבה ממתקים. מזל שלמחרת בערב (היום) היה אותו הדבר כאן בשכונה, ככה שכל מה שסונן מהממתקים שקיבלו בגן, הועבר הלאה לילדים אחרים (כמה חינוכי לתת לאחרים מה שאני לא רוצה שהילדים שלי יאכלו...).
את התמונה הזו שלחו לנו מהגן (זו הכיתה של נועה, בני שנתיים עד שלוש):

אתמול הטמפרטורות היו נוחות ביותר, 17 מעלות, והילדים לבשו את התחפושות מעל הלבוש הרגיל. היום היה הרבה יותר קר (עכשיו לדוגמא יש מינוס 1, ועד לפני שלוש שעות היינו בחוץ), אז התחפושות נלבשו מעל מעילים. מזל בשגלל אופי החורף כאן יש לנו מגוון מעילים ככה שמצאנו כאלו שלא יציקו מתחת לתחפושת. כמובן שהקור לא הפריע להם לרוץ בשמחה מבית לבית.

(נועה "קצת" נפוחה בגלל המעיל...)

קינחנו בערב נחמד ביותר עם פיצה וחברה טובה אצל חברים שאפילו טרחו לקשט את הבית בהתאם. חלק קטן ממה שהכינו:

עוד קצת עלינו

מזל שיש את הבלוג. מכיוון שאני לא סובלת מפיצול אישיות וגם לא נוהגת לנהל שיחות עם עצמי, רק לאחר הכתיבה בבלוג על היעדר השלכת השנה, עשינו מעשה. את הבלוג הקודם כתבתי בשבת, ובראשון בבוקר, מיד אחרי הדלקת המחשב נכנסנו לאתר שנותן תמונת מצב על צבעי השלכת ברחבי ויסקונסין. ראינו שבמדיסון אכן המצב לא משהו (בשביל זה לא היינו צריכים את האתר) אבל שבמרחק שעה נסיעה, באזור מוכר ואהוב, המצב לא רע בכלל. נכנסנו לאוטו ונסענו. התמונות די עשו עוול לצבעים האמיתיים, אבל יותר טוב מכלום. בתמונה רואים מצב אופייני לעצים מעבר למטע התפוחים.

בהמשך השבוע הגנים של אייל ונועה יצאו לטיול לחוות דלעות (הלואין מתקרב ובא). לכל קבוצה בגן יכלו להצטרף שלושה מבוגרים מלווים אז הצטרפתי לקבוצה של נועה. מכיוון שהיתה אמא נוספת שיש לה בת בקבוצה של נועה ובת בקבוצה של אייל, הם סידרו ששתי הקבוצות האלו יהיו ביחד במהלך היום. התמונות בהמשך הן רק של נועה בגלל שאייל סירב להצטלם.

אחרי שכל הילדים הגיעו לגן, הגננת אספה אותם, והסבירה שיוצאים לטיול. השלב הבא היה כמובן להתחיל להלביש את הילדים. זה לא פשוט בטמפרטורות האלה. מצד שני זה עוד יהיה מסובך יותר בהמשך, כשיהיה שלג. את הווסטים האלו מלבישים מעל השכבה העליונה בכל יציאה משטח הגן (לא כשיוצאים לחצר), למקרה שילד ילך לאיבוד.


כשהגענו לחווה עלינו על מה שרואים בתמונה, שנראה די כמו כלוב. זה נגרר על ידי טרקטור גדול מאוד לשמחת הילדים.

משם הגענו לאזור עם דלעות, בו כל ילד יכל לקחת דלעת אחת. בדרך עברנו ליד השדות וראינו דלעות ענקיות. כתבתי לקחת ולא לקטוף, כי במקום שאליו הביאו אותנו הונחו הרבה דלעות קטנות, והילדים פשוט הרימו אותן מהקרקע. מכיוון שמדובר בילדים בני שנתיים עד חמש, זה לא ממש קריטי.

בהמשך הם הסתובבו בחווה, ראו הרבה חיות והאכילו את חלקן. אחרי ארוחת צהריים במבנה סגור חלקית (חם יחסית לסביבה) חזרנו הביתה עייפים אך מרוצים!


אז כן, עכשיו גם לנו יש לפני הדלת שתי דלעות לקראת הלואין.

ועוד בקשה מוזרה. כמו שכתבתי אנחנו מגיעים בחורף לביקור. אם במקרה יש למישהו כסא לרכב להשאיל לנו (לכל התקופה או חלק ממנה), ויוכל לחסוך לנו להיסחב הלוך חזור עם המפלצות האלו שנקראות כסא בטיחות לרכב, מאוד נודה לו :-)

שלג? באוקטובר?

אני מרגישה כאילו עבר נצח מהפוסט הקודם. מסתבר שאחרי שנה כאן, החוויות מתחילות לחזור על עצמן, ולכן יש פחות מה לעדכן. ומה בכל זאת היה לנו? או אולי מה לא היה לנו? על חג סוכות די דילגנו השנה. לא כי נמאס, לא כי מיצינו, פשוט כי קר! נראה אתכם יושבים בסוכה כשהתרמומטר מראה מספר חד סיפרתי (בצלסיוס). לפני שנה חווינו ישיבה בסוכה עם רדיאטור. השנה אני חוששת שהרדיאטור לא היה עוזר.
בשנה שעברה בתקופה הזו היתה שלכת נפלאה. חברים שכאן כבר חמש שנים סיפרו אז שזו השלכת הכי יפה מאז שהם הגיעו. לנו היו הרבה ציפיות השנה, אבל אכן אין מה להשוות לשנה שעברה. עדין השלכת מאוד יפה, לראות כביש מכוסה לחלוטין עלים, או סתם ללכת בחוץ ולדרוך על כל העלים האלו זה פשוט כיף, אבל מכיוון שהחורף (סליחה, סתיו. טמפרטורות חד ספרתיות, מעל או מתחת האפס זה סתיו ולא חורף) הגיע באופן פתאומי רוב העצים לא הספיקו לעבור לגווני האדום. נאלץ לחכות עוד שנה.
היום גם חווינו את השלג הראשון מאז הקיץ. זה רק תחילת אוקטובר!! אנחנו כמובן שמחנו והתלהבנו, מה שמראה שאנחנו עוד רחוקים מלהיקרא מדיסונאים או ויסקונסינאים, כי אלו מקללים את השלג הראשון ורוצים שיגיע כמה שיותר מאוחר.
השבוע גם ביקרנו לראשונה במשחק הוקי קרח, או לפי אייל: "ראינו הוקי פוקי בקרח". הוא עוד זוכר שירים מגנון הדר... היתה חוויה מאוד נחמדה. עוד אחת מהחוויות שייחודיות לכאן.


היום חוגגים את שמחת תורה, אבל אחרי הנסיון מהשנה הקודמת החלטנו לוותר ולהעביר ערב נעים בבית המחומם.

אני חושבת שבפוסט הקודם הזכרתי פסטיבל ברחוב מונרו. בין היתר היתה שם פינת ליטוף ורק עכשיו התמונות הורדו מהמצלמה:


עוד חוב ישן, עדכון פצועים (אבי, למי שלא עוקב). מסתבר שלמיניסקוס שלום, לעומת זה ל- PCL פחות (רצועה אי שם בבפנוכו של הברך שנקרעה). אבי זכה בקונסטרוקציה מרשימה איתה הוא הולך על הרגל (מעין גבס מפלסטיק שאפשר להוריד ולשים מחדש) כדי לא לכופף אותה בכלל. נראה לי שפשוט נמאס לו לרכב לעבודה על אופניים והוא רצה לסדר לעצמו טרמפ כל בוקר...

זהו. שום דבר מיוחד, שגרתי לגמרי.
ומה עוד? אה, כן, השנה מצאנו דרך לשבור את החורף כאן ולבלות במקום חם, אז את חנוכה נחגוג בישראל!