הלואין, תוספת

השלמת החוב.
קודם התמונות עם החברים מהגן, קווין ואנליז.


היום כאמור היה הטריק אור טריט השכונתי. נועה אמרה שהיא לא יכולה להתחפש לקוף כי היא כבר היתה קוף (מה שנכון נכון) ולכן היא צריכה להיות פרח. מכיוון שהפרח כבר קטן התקבלה פשרה בדמות דינוזאור. הינה קצת ממה שהיה הערב.


ולכל התוהים. אבי עדין לא מצא משרה בארץ, אבל הודות למנחה מכאן והמנחה מהדוקטורט בטכניון, לא נרעב ללחם (טוב, נו, אולי גם בזכות זה שהוא מוצלח בתחום, אבל רק אולי :-) ). אז אם מישהו מכם שומע במקרה על משהו רלוונטי, תרגישו חופשי לשתף אותנו (ובינתיים תודה לטלי).

הלואין 2010

האלוין. נו, החג הזה שאמורים להתחפש בו לדברים מפחידים, אבל בפועל זה חג שבו הילדים מנסים להשיג כמה שיותר ממתקים.

פעם אחרונה אמרנו? אז צריך לחגוג!!!!!

כבר לפני מספר חודשים אייל הודיע שהוא רוצה להתחפש לסופרמן. נועה כל יום אמרה משהו אחר ככה שלא ממש התייחסתי. החג הולך ומתקרב.... הילד רוצה סופרמן. פניתי לידידנו הטוב, הלא הוא אמזון (עוד לא סיפרתי על הרומן שלנו עם אמזון), וחיש קל שמנו ב"סל" תחפושת של סופרמן. עבר עוד זמן, והי, כדאי להזמין את התחפושת. לא מספיק שהיא נחה לה בסל. רגע לפני ביצוע הקניה, אבי תהה: "אייל יודע בכלל מי זה סופרמן?". יש משהו בדבריו.

למחרת בבוקר, קראתי לאייל. גיגול מהיר העלה תמונות של סופרמן.
אני: אייל, זו התחפושת שאתה רוצה?
אייל: לא!
אני: ????

עברנו לתמונות של ספיידרמן, אבל גם ממנו הוא לא התלהב. דווקא באטמן עשה לו את זה.
אחר הצהריים ביקרנו אצל דנה ואסף. פתאום דנה אומרת: "יש לנו תחפושת של באטמן מיואב משנים קודמות. אתם חושבים שאייל ירצה אותה?". ככה נגמרה דילמת אייל והלואין.

בשבוע שלפני הלואין נועה משום מה שחליטה יום אחד שהיא צריכה ללבוש את התחתונים מעל המכנסיים. ניסיתי להסביר לה שלא ממש מקובל ללכת ככה לגן. אבל היא רוצה! "את יודעת מה?", אמרתי, "אם את רוצה, את יכולה ללכת ככה לגן בהלואין". חיוך ענק, ו"כן! אני רוצה להיות silly". וכך נמצאה לנועה תחפושת :-)

ביום רביעי בבוקר, אייל לבש בשמחה את תחפושת הבאטמן של יואב (שהעובדה שהיא מיואב שימחה אותו הרבה יותר מהעובדה שזה באטמן), ונועה בשמחה לבשה תחתונים מעל המכנסיים (וחולצה הפוכה, גרביים על הידיים, עוד כמה אביזרים מטופשים, וכמובן, חיוך ענק).

איפה התמונות? אממממ... לא כל כך צילמנו.... אבל הי! למחרת אייל חזר מהגן כמו נמר, ונועה לבשה בבית את חליפת הליצנית, ואת זה כן צילמתי, תופס?


שנה אחרונה, נכון? אז ביום שישי הלכנו לטריק-אור-טריט ברחוב סטייט (אירוע שוויתרנו עליו בשנתיים הקודמות) יחד עם שני חברים של אייל ונועה. היה קר אז למרות שנועה ממש רצתה להיות silly שכנעתי אותה שקוף יהיה מוצלח יותר (ופחות קר). סביב הקפיטול נסענו לסיבוב בעגלה רתומה לטרקטור, וזאת הודות ל... לא פחות ולא יותר ראש העיר! סיפור ארוך, אבל בקצרה, לא היה לנו מקום (בעצם לנו כן אבל לחברים לא). ראש העיר שבדיוק הגיע לסיבוב לחיצות ידיים ראה ילדה עצובה כי היא לא יכולה לעלות לטרקטור (נועה), עלה בעצמו, הזיז כמה אנשים, וכולנו יחד עלינו לסיבוב!
(עוד לא שאלתי את האמא של החברים אם אפשר להעלות תמונות שלהם, אז בינתיים נסתפק רק בתמונה בה לא רואים אותם)


בשבת בבוקר הלכנו להופעה של קוסם (במסגרת הופעות חינם שיש במהלך החורף, כל שבת בבוקר, שלוש הופעות עוקבות, kids in the rotunda). בפרסומת ביקשו מהילדים לבוא מחופשים, אז הגענו עם באטמן אחד, קופיפיה אחת, ותינוקת אחת. בעודי עומדת ביציע ומאכילה את רוני, אני שומעת שהקוסם מזמין את באטמן לעלות לבמה. אייל? באטמן שלנו או אחד אחר? אכן! לא פחות ולא יותר, אייל התנדב והגיע לבמה, ולא התבייש. מאיפה הוא קיבל את זה??? איפה התמונות? כן, כן, אני יודעת שאנחנו גרועים, גם הפעם המלצמה היתה במקום אחר...

חושבים שהתחפשנו מספיק? מחר בערב מחכה לנו הטריק-אור-טריט השכונתי. עד עכשיו הכל היה הקדמה. אחרי זה נמשיך למה שהפך כבר מסורת, ערב פיצה וסלט אצל עדי והגר, ובזה נסכם את חוויית ההלואין שלנו. לפחות לבינתיים.

נכון שרוני לא התחפשה, אבל בכל זאת נצרף תמונה, שתראו כמה הילדה גדלה.

ההתחלה של הסוף?

הכותרת של הפוסט לא משאירה הרבה מקום לדמיון.

הגענו למדיסון באוגוסט 2008 לתקופה של שנתיים. כרגע אנחנו נמצאים בשנתנו השלישית ומסתבר שגם האחרונה כאן.
שמח? עצוב? גם וגם. הבית שלנו נמצא בישראל, וגם המשפחה שלנו. נחשפנו להרבה דברים טובים שיש "מחוץ לבית" במהלך השנתיים האחרונות. שמח, כי אנחנו שמחים לחזור הביתה, ואם בחרנו לעשות את זה, אז זה מן הסתם מה שאנחנו רוצים. עצוב? גם. מה לעשות, מסתבר שאי אפשר לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה.

אני לא יודעת איך זה יתפתח, אבל נראה לי שבשנה הקרובה פוסטים רבים יאופיינו ב"הפעם האחרונה ש...". מצד אחד שנה זה המון זמן לפרידה ממקום אהוב. מצד שני, זה שכבר יש החלטה ואנחנו יודעים מה מצפה לנו, יתן לנו להנות אפילו יותר מהדברים במהלך השנה הקרובה. הידיעה לדוגמא שעכשיו זה ההלואין האחרון שלנו, גורמת לנו לרצות להרגיש אותו יותר מאשר בשנה שעברה.

שנה מעניינת מחכה לנו :-)

צחוקים

לקח להם שישה חודשים, אבל הם גילו אחד ואחת את השניה.
אני אחסוך במילים הפעם.
רצוי לפתוח רמקולים.

תמונות בעיקר

סוף סוף הורדתי היום תמונות מהמצלמה.

כבר הספקתי לשכוח. טוב שיש תמונות להזכיר. הפעם היינו בסימן של לחזור על דברים שעשינו לפני שנתיים וויתרנו עליהם בשנה שעברה. הפעם אני אצרף גם תמונות ישנות, כי בזמן הזה לפני שנתיים הבלוג היה בשביתה :-)

ביום שישי שעבר היה המצעד לכבוד ה Home coming של האוניברסיטה. לפני שנתיים היינו לגמרי בהלם ממה שקורה כי לא ידענו למה לצפות, וגם בעיקר היה לנו קר:

בשנה שעברה ויתרנו כי היה קר אפילו יותר, אבל השנה, כנראה לפי הזמנה, היה מזג אויר קייצי. עמדנו עם חברים של אייל מהגן, ותמונות בהן צולמנו על ידי אחת האמהות אולי יגיעו אלינו בהמשך. האטרקציה העיקרית לילדים במצעד הזה היא שלל הסוכריות והממתקים המושלכים לעברם. אייל הפתיע בנדיבותו, כשנתן ממתקים לחברים שהתאכזבו שלא קיבלו ולילדה שהצטרפה אליהם לקראת הסוף. סך הכל, זה המצעד החמישי בסגנון שצפינו בו ופעם ראשונה שלמדנו מהמקומיים והצטיידנו מראש בשקית לממתקים. האם זה אומר שהתאקלמנו?

ביום שבת, JK, שעבד איתי בטוואר (וכיום עובד ביפן) היה בנסיעת עבודה בשיקגו "קפץ" לביקור. אתם יכולים לדמיין בארץ מישהו ש"קופץ" לביקור למרחק של שעתיים וחצי נסיעה?
באותו זמן היה בית פתוח באחת מתחנות כיבוי האש המקומיות. חשבנו שזה לא ממש יעניין אותו אז התפצלנו. בזמן שטיילתי איתו ועם רוני דרך היער והאגם עד לפיקניק פוינט וחזרה, אבי נסע עם אייל ונועה לתחנת כיבוי האש. לעומת הביקור לפני שנתיים בו שניהם היו קטנטנים (אייל היה יותר צעיר מנועה בביקור הנוכחי. ככה זה כשעברו שנתיים והפער בינים הוא שנה ושמונה :-) ), הפעם היתה להם סבלנות לחכות בתור לסיבוב בכבאית (שכמובן הותקנו בה כסאות בטיחות לילדים הקטנים יותר).

לפני שנתיים זה נראה כך (האמת? אייל ממש לא השתנה):


ואילו לפני שבוע זה נראה כך:

סוף השבוע הנוכחי עבר רגוע יחסית. בעיקר ניצלנו את מזג האויר הקריר (עדין לא קר מידי) והנעים לבילוי בחוץ. חלק מהתמונות הן מהיום אחר הצהריים, וחלק מסיבוב באחד הבקרים לאחרונה למתקן טיפוס בחצר בית הספר השכן (שנראה כמו כל פארק. בית ספר מוקף במדשאה ענקית ללא כל גדר באופק).