יום ראשון, 24 באפריל 2011

מתחילים לראות את האביב

בשבת נסענו לבקר את דובי, מיכל וארז. הם גרים בחווה בויסקונסין, לא יותר מידי רחוק מאיתנו והזמינו אותנו לביקור. דובי מגדל ג'מוסים, וחולב את הג'מוסות (מוצרלה "אמיתית" היא מחלב באפלו, הלו הן הג'מוסות, התאו או ה water buffalo , תלוי באיזו שפה אתם מדברים).
אז מה היה שם? ג'מוסים, ילד בן 7 ששמח שהגיעו אורחים לא פחות ממה שהאורחים שמחו שיש ילד אחר לשחק איתו (ובלי לקבוע פלי-דייט חודשיים מראש. יש!), בובקט, וגם טנדר שמותר לטפס עליו.

התחלנו את הביקור אצל הבאפלו- קודם הפר עם הנקבות, ואחר כך הצעירים יותר, שברגע שראו אותנו התקרבו לגדר לבדוק במה מדובר. שלא תבינו לא נכון, ה"צעירים" הללו בריונים לא פחות מהגדולים ואני שמחה שגדר חשמלית הפרידה בינינו.

אחרי שיחה נעימה בבית, בעוד הילדים משחקים, הגיע הזמן להיפרד, אבל כשיצאנו ראינו שפחות קר, והילדים רצו לראות רק עוד פעם אחת את הפר הגדול, ולשאול שאלות, ואז לראות את ה"קטנים", ואז הם גילו את נפלאות הטיפוס על הטנדר ועוד ועוד.... ואז באמת הגיע הזמן לחזור הביתה. כבר בדרך אייל שאל מתי נוסעים שוב לבקר את ארז?


דובי שלח אותנו הביתה עם בשר באפלו. לא ידענו איך יצא הטעם, ולכן בראשון בבוקר הצטיידנו גם בבשר בקר, הזמנו את דנה והילדים (בעוד אסף נשאר בבית לכתוב את הדיסרטציה שלו), והכנו את הבשר על האש בעוד הילדים משחקים.
היו המבורגרים מבשר בקר והמבורגרים מבשר באפלו. מי שטעם נהנה. אני ככל הנראה, בדרך להיות צמחונית (וכן, אני יודעת שזה הרבה יותר בריא ואקולוגי מכל בשר שאקנה בחנות, אבל אחרי שראינו את החיות לאכול אותן... מעבר ליכולתי). למחרת הכנתי רוטב בולונז עם שארית הבשר. נרשמה הצלחה, ולא הורגש הבדל בטעם על פי הילדים. אני הסתפקתי בחסה.


פסח 2011

הפוסט הקודם נכתב בבוקר של ערב פסח, לפני שידעתי מה בדיוק יהיה כאן. עכשיו אני כבר יודעת, ועוד מעט גם אתם.

את ערב פסח העברנו בנעימים בבית. אחרי ארוחת הערב, שכללה מצות עם סלט ביצים (אני מהמוזרים שאוהבים מצות, ומסתבר שכך גם אייל ונועה), ישבנו לנו בכייף בסלון, ואחרי שאייל ונועה סיפרו לנו את סיפור פסח, ושרו מה נשתנה, הם גם קיבלו מתנות לחג והיו מאושרים עד הגג. אם רק הייתם יודעים מה עושה את הילדים האלו מאושרים... אייל קרן משמחה למראה 3 ספרים על חרקים (חבל רק שכשקניתי אותם לא תיארתי לעצמי שאני גם אמורה לקרוא לו אותם ולהסביר על כל חרק וחרק) ונועה זרחה למראה ספרי רחוב סומסום.

למחרת בערב, נפגשנו לארוחת חג אצל עדי והגר. השולחן היה ערוך ומושקע, כנהוג בביתם, והגר היתה אחראית על ההפעלות לילדים. אני לא מבינה מה היא עוד עושה בתחום הפיזיקה, אבל היא בהחלט היתה יכולה לעשות קריירה בפעילויות מקוריות לילדים. לפני הארוחה ובין כל שתי מנות, הגר הפעילה את הילדים. ממש לפני שהתחלנו לאכול כל מנה, אסף סיפר לילדים מעט על פסח. מה שנקרא- והיגדת לבניך!


מי שבילה בארה"ב בתקופת החגים, חייב להכיר את ginger bread man , ויש סיכוי טוב מאוד שנתקל גם ב- ginger bread house. הבנתם לאן אני חותרת? קבלו את....

Matza bread house !

על זה הילדים עמלו קשות לפני תחילת הארוחה. לסיום כל אחד קישט לעצמו חתיכת מצה, שחיכתה לו בסבלות לקינוח בתם הארוחה.

בחלק אחר של הערב, הילדים הדגימו מילים שקשורות לפסח, והמבוגרים היו צריכים לנחש:


כאן נועה שרה את המה נשתנה (אייל שר גם, אבל ברגע שראה את המצלמה התיישב והתחבא):


פסח כהילכתו? לא ממש, אבל זה הפסח שלנו.

יום שני, 18 באפריל 2011

פסח בגולה

זה הפסח השלישי שלנו כאן. כל אחד היה שונה לגמרי מהקודם. כמו שרובכם בטח יודעים, דתיים אנחנו ממש לא, אבל לפחות לי כן חשובה המסורת. לא המסורת בהיבט הדתי, אלא יותר מהפן המשפחתי. זכורים לי לא מעט ערבי פסח בתור ילדה, וכל אחד קשור לזכרון שמעלה חיוך.
מה זה פסח בשבילי?
יש את את צרור הפתקים עם השמות (נו, הפולנים הרי שמים שמות לוודא שכל אחד יושב במקום הנכון) מהשנים השונות ששמור בהגדה שלי, ואני יכולה די בהצלחה לקשר אותם לשנה הנכונה (ואיפה חגגנו) אבל בוודאות יכולה להגיד מי כתב את כל אחד מהם.
יש את הקניידלעך שסבא שלי היה מכין ממצות, החרוסת שדודה מרים יודעת להכין וכמובן כל האוכל, שכמה שאני אשתפר, לא יגיע לאיכות של מה שאמא שלי מכינה. מה נשתנה שלא משנה כמה ילדים יש, בסוף תמיד אמיר (שגדול ממני בשלוש וחצי שנים) ישיר, וחד גדיא שאבא שלי ומרים (אחותו) ישירו לנו בהולנדית. כשמגיעים ל"בצאת ישראל", בבית האחרון תמיד נבדוק אם נירה ליד השולחן להציל אותנו כי אף אחד לא יודע איך שרים, וכבר לא מעט שנים שקרן מזדעזעת מהלחן ההולנדי ל"חסל סידור פסח". אני יכולה להמשיך עוד ועוד, או פשוט לחכות בסבלנות לשנה הבאה.

כמו שבשבילי פסח זו לא יציאת מצריים ובטח לא עשר המכות, אני מאוד אשמח אם גם הילדים שלי יאהבו את החגים והמשפחתיות הקשורה אליהם.

הגענו למדיסון לפני שנתיים וחצי. הילדים הולכים לגן אמריקאי. אם אני רוצה שהילדים ידעו משהו על החגים היהודים, זה תלוי אך ורק בי. ככה יצא שבראש השנה הבאנו לגן עוגת דבש, בחנוכה הבאנו חנוכיות וסביבונים (יש גבול. מילא להכין סופגניות לנו ולחברים, אבל גם לגן זה כבר מוגזם), בפורים אפיתי המוני אזני המן ובפסח הילדים הביאו מצות לחלק לחבר'ה.

בבית הקפדנו גם. שירי חג, סרטונים ביו-טיוב, סדנת מסיכות לפורים בשנה אחת, והכנת אזני המן עם חברים השנה. את הפסח הראשון חגגנו בבית של חברים, ומכיוון שהבית כשר לפסח, עזרתי שם בהכנות, כי הרי אי אפשר היה לבשל כלום אצלנו בבית ולהביא. הילדים היו קטנים, אבל ישבו ליד השולחן לאורך כל הסדר. בשנה השניה, שכרנו חדר במרכז הקהילתי כאן, וחגגנו עם חברים אחרים. היה מאוד מאוד מוצלח. בדיעבד כנראה עבדתי קצת יותר מדי, כי אחרי שלושה ימים רוני נולדה. אני מניחה שאם זה היה בארץ, הייתי בהחלט מרגישה שפסח הודות לאוכל בבית חולים. אני מודה, שבגלל שהיינו כל כך עסוקים בעובדה שהיא נולדה כל כך מוקדם (ובשני האחים שלה שלא היה לנו סידור בשבילם), רק כשחזרתי הביתה אחרי יומיים וראיתי את חבילת המצות על השיש הבנתי שהיא נולדה בפסח. עד אותו רגע, לא חשבתי על זה אפילו לשניה אחת. והשנה? מכיוון שאנחנו יודעים שהחל משנה הבאה יהיו הגנים ש"יעזרו לנו", וכן נחזור לחגוג את החג כמו שאנחנו (אני) אוהבים, עם המשפחה, החלטנו שהשנה הכל יהיה באיזי. החברים שאיתם הכי חשוב לנו לחגוג מוזמנים למשפחה שלהם במדיסון לליל הסדר, אז הוחלט שנחגוג בערב השני (בגולה בכל מקרה אמורים לחגוג שני ערבים) בארוחת חג מסורתית, עם מעט סיפורים והפעלות לילדים, ללא ההגדה. האמת? הייתי שלמה עם זה לגמרי, אבל עכשיו, כשאני כותבת שורות אלו, ביום שני בבוקר, כשהילדים בגן ובארץ כולם בדרכם לסדר, יש קצת קווצ' בלב (שמיד מתחלף במחשבות על שנה הבאה).

אייל ונועה מכירים את סיפור יציאת מצרים באופן מופשט ביותר. נראה אם אני אצליח לצלם אותם. אני בספק כמה הם ישתפו פעולה ליד המצלמה, ואפילו את ה"מה נשתנה" הם כבר שרים (ובשלב של "חמץ ומצה" נועה מסמנת 5 עם היד. להמחיז את המילים...). היום נחנוך את חבילת המצות, ומחר נחגוג עם החברים.

זה פסח בגולה. לפחות בשבילי (ואם תשאלו את אבי זה ישמע שונה לגמרי!).

חג שמח (באמת שניסיתי להתקשר, אבל עם הפרשי השעות, זמני קצוב מאוד)


יום חמישי, 14 באפריל 2011

סרטונים

לא קרה שום דבר מרגש לאחרונה, אז נסתפק בשני סרטונים.







חג שמח לכל מי שלא נצליח לתפ
וס בטלפון!

יום שבת, 2 באפריל 2011

רוני בת שנה

הרבה זמן לא כתבנו, אז לפחות נשים כמה תמונות לכבוד יומולדת שנה של רוני. מכיוון שהיה "חם", והטמפ' עלו ל 12 מעלות, את הנרות בעוגה הדלקנו בחוץ אחרי שהילדים שיחקו שם כל אחר הצהריים.


כשהילדים יבריאו ואבי יחזור מהכנס, אולי גם יכתב פוסט מעבר לתמונות.