זה הפסח השלישי שלנו כאן. כל אחד היה שונה לגמרי מהקודם. כמו שרובכם בטח יודעים, דתיים אנחנו ממש לא, אבל לפחות לי כן חשובה המסורת. לא המסורת בהיבט הדתי, אלא יותר מהפן המשפחתי. זכורים לי לא מעט ערבי פסח בתור ילדה, וכל אחד קשור לזכרון שמעלה חיוך.
מה זה פסח בשבילי?
יש את את צרור הפתקים עם השמות (נו, הפולנים הרי שמים שמות לוודא שכל אחד יושב במקום הנכון) מהשנים השונות ששמור בהגדה שלי, ואני יכולה די בהצלחה לקשר אותם לשנה הנכונה (ואיפה חגגנו) אבל בוודאות יכולה להגיד מי כתב את כל אחד מהם.
יש את הקניידלעך שסבא שלי היה מכין ממצות, החרוסת שדודה מרים יודעת להכין וכמובן כל האוכל, שכמה שאני אשתפר, לא יגיע לאיכות של מה שאמא שלי מכינה. מה נשתנה שלא משנה כמה ילדים יש, בסוף תמיד אמיר (שגדול ממני בשלוש וחצי שנים) ישיר, וחד גדיא שאבא שלי ומרים (אחותו) ישירו לנו בהולנדית. כשמגיעים ל"בצאת ישראל", בבית האחרון תמיד נבדוק אם נירה ליד השולחן להציל אותנו כי אף אחד לא יודע איך שרים, וכבר לא מעט שנים שקרן מזדעזעת מהלחן ההולנדי ל"חסל סידור פסח". אני יכולה להמשיך עוד ועוד, או פשוט לחכות בסבלנות לשנה הבאה.
כמו שבשבילי פסח זו לא יציאת מצריים ובטח לא עשר המכות, אני מאוד אשמח אם גם הילדים שלי יאהבו את החגים והמשפחתיות הקשורה אליהם.
הגענו למדיסון לפני שנתיים וחצי. הילדים הולכים לגן אמריקאי. אם אני רוצה שהילדים ידעו משהו על החגים היהודים, זה תלוי אך ורק בי. ככה יצא שבראש השנה הבאנו לגן עוגת דבש, בחנוכה הבאנו חנוכיות וסביבונים (יש גבול. מילא להכין סופגניות לנו ולחברים, אבל גם לגן זה כבר מוגזם), בפורים אפיתי המוני אזני המן ובפסח הילדים הביאו מצות לחלק לחבר'ה.
בבית הקפדנו גם. שירי חג, סרטונים ביו-טיוב, סדנת מסיכות לפורים בשנה אחת, והכנת אזני המן עם חברים השנה. את הפסח הראשון חגגנו בבית של חברים, ומכיוון שהבית כשר לפסח, עזרתי שם בהכנות, כי הרי אי אפשר היה לבשל כלום אצלנו בבית ולהביא. הילדים היו קטנים, אבל ישבו ליד השולחן לאורך כל הסדר. בשנה השניה, שכרנו חדר במרכז הקהילתי כאן, וחגגנו עם חברים אחרים. היה מאוד מאוד מוצלח. בדיעבד כנראה עבדתי קצת יותר מדי, כי אחרי שלושה ימים רוני נולדה. אני מניחה שאם זה היה בארץ, הייתי בהחלט מרגישה שפסח הודות לאוכל בבית חולים. אני מודה, שבגלל שהיינו כל כך עסוקים בעובדה שהיא נולדה כל כך מוקדם (ובשני האחים שלה שלא היה לנו סידור בשבילם), רק כשחזרתי הביתה אחרי יומיים וראיתי את חבילת המצות על השיש הבנתי שהיא נולדה בפסח. עד אותו רגע, לא חשבתי על זה אפילו לשניה אחת. והשנה? מכיוון שאנחנו יודעים שהחל משנה הבאה יהיו הגנים ש"יעזרו לנו", וכן נחזור לחגוג את החג כמו שאנחנו (אני) אוהבים, עם המשפחה, החלטנו שהשנה הכל יהיה באיזי. החברים שאיתם הכי חשוב לנו לחגוג מוזמנים למשפחה שלהם במדיסון לליל הסדר, אז הוחלט שנחגוג בערב השני (בגולה בכל מקרה אמורים לחגוג שני ערבים) בארוחת חג מסורתית, עם מעט סיפורים והפעלות לילדים, ללא ההגדה. האמת? הייתי שלמה עם זה לגמרי, אבל עכשיו, כשאני כותבת שורות אלו, ביום שני בבוקר, כשהילדים בגן ובארץ כולם בדרכם לסדר, יש קצת קווצ' בלב (שמיד מתחלף במחשבות על שנה הבאה).
אייל ונועה מכירים את סיפור יציאת מצרים באופן מופשט ביותר. נראה אם אני אצליח לצלם אותם. אני בספק כמה הם ישתפו פעולה ליד המצלמה, ואפילו את ה"מה נשתנה" הם כבר שרים (ובשלב של "חמץ ומצה" נועה מסמנת 5 עם היד. להמחיז את המילים...). היום נחנוך את חבילת המצות, ומחר נחגוג עם החברים.
זה פסח בגולה. לפחות בשבילי (ואם תשאלו את אבי זה ישמע שונה לגמרי!).
חג שמח (באמת שניסיתי להתקשר, אבל עם הפרשי השעות, זמני קצוב מאוד)
מה זה פסח בשבילי?
יש את את צרור הפתקים עם השמות (נו, הפולנים הרי שמים שמות לוודא שכל אחד יושב במקום הנכון) מהשנים השונות ששמור בהגדה שלי, ואני יכולה די בהצלחה לקשר אותם לשנה הנכונה (ואיפה חגגנו) אבל בוודאות יכולה להגיד מי כתב את כל אחד מהם.
יש את הקניידלעך שסבא שלי היה מכין ממצות, החרוסת שדודה מרים יודעת להכין וכמובן כל האוכל, שכמה שאני אשתפר, לא יגיע לאיכות של מה שאמא שלי מכינה. מה נשתנה שלא משנה כמה ילדים יש, בסוף תמיד אמיר (שגדול ממני בשלוש וחצי שנים) ישיר, וחד גדיא שאבא שלי ומרים (אחותו) ישירו לנו בהולנדית. כשמגיעים ל"בצאת ישראל", בבית האחרון תמיד נבדוק אם נירה ליד השולחן להציל אותנו כי אף אחד לא יודע איך שרים, וכבר לא מעט שנים שקרן מזדעזעת מהלחן ההולנדי ל"חסל סידור פסח". אני יכולה להמשיך עוד ועוד, או פשוט לחכות בסבלנות לשנה הבאה.
כמו שבשבילי פסח זו לא יציאת מצריים ובטח לא עשר המכות, אני מאוד אשמח אם גם הילדים שלי יאהבו את החגים והמשפחתיות הקשורה אליהם.
הגענו למדיסון לפני שנתיים וחצי. הילדים הולכים לגן אמריקאי. אם אני רוצה שהילדים ידעו משהו על החגים היהודים, זה תלוי אך ורק בי. ככה יצא שבראש השנה הבאנו לגן עוגת דבש, בחנוכה הבאנו חנוכיות וסביבונים (יש גבול. מילא להכין סופגניות לנו ולחברים, אבל גם לגן זה כבר מוגזם), בפורים אפיתי המוני אזני המן ובפסח הילדים הביאו מצות לחלק לחבר'ה.
בבית הקפדנו גם. שירי חג, סרטונים ביו-טיוב, סדנת מסיכות לפורים בשנה אחת, והכנת אזני המן עם חברים השנה. את הפסח הראשון חגגנו בבית של חברים, ומכיוון שהבית כשר לפסח, עזרתי שם בהכנות, כי הרי אי אפשר היה לבשל כלום אצלנו בבית ולהביא. הילדים היו קטנים, אבל ישבו ליד השולחן לאורך כל הסדר. בשנה השניה, שכרנו חדר במרכז הקהילתי כאן, וחגגנו עם חברים אחרים. היה מאוד מאוד מוצלח. בדיעבד כנראה עבדתי קצת יותר מדי, כי אחרי שלושה ימים רוני נולדה. אני מניחה שאם זה היה בארץ, הייתי בהחלט מרגישה שפסח הודות לאוכל בבית חולים. אני מודה, שבגלל שהיינו כל כך עסוקים בעובדה שהיא נולדה כל כך מוקדם (ובשני האחים שלה שלא היה לנו סידור בשבילם), רק כשחזרתי הביתה אחרי יומיים וראיתי את חבילת המצות על השיש הבנתי שהיא נולדה בפסח. עד אותו רגע, לא חשבתי על זה אפילו לשניה אחת. והשנה? מכיוון שאנחנו יודעים שהחל משנה הבאה יהיו הגנים ש"יעזרו לנו", וכן נחזור לחגוג את החג כמו שאנחנו (אני) אוהבים, עם המשפחה, החלטנו שהשנה הכל יהיה באיזי. החברים שאיתם הכי חשוב לנו לחגוג מוזמנים למשפחה שלהם במדיסון לליל הסדר, אז הוחלט שנחגוג בערב השני (בגולה בכל מקרה אמורים לחגוג שני ערבים) בארוחת חג מסורתית, עם מעט סיפורים והפעלות לילדים, ללא ההגדה. האמת? הייתי שלמה עם זה לגמרי, אבל עכשיו, כשאני כותבת שורות אלו, ביום שני בבוקר, כשהילדים בגן ובארץ כולם בדרכם לסדר, יש קצת קווצ' בלב (שמיד מתחלף במחשבות על שנה הבאה).
אייל ונועה מכירים את סיפור יציאת מצרים באופן מופשט ביותר. נראה אם אני אצליח לצלם אותם. אני בספק כמה הם ישתפו פעולה ליד המצלמה, ואפילו את ה"מה נשתנה" הם כבר שרים (ובשלב של "חמץ ומצה" נועה מסמנת 5 עם היד. להמחיז את המילים...). היום נחנוך את חבילת המצות, ומחר נחגוג עם החברים.
זה פסח בגולה. לפחות בשבילי (ואם תשאלו את אבי זה ישמע שונה לגמרי!).
חג שמח (באמת שניסיתי להתקשר, אבל עם הפרשי השעות, זמני קצוב מאוד)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה