יום רביעי, 20 בינואר 2010

אוכל

זה לא בלוג אוכל. אף פעם לא היה כזה, וגם לא יהפוך לכזה. אבל בכל זאת, במהלך השהות שלנו כאן יוצא לי לנסות לא מעט דברים חדשים, ואני מרגישה צורך לשתף.
אני לא מממציאי המתכונים, ובטח לא מגיע לי קרדיט על אף אחד מהם. מה כן? יש לי מזל ואני מוצאת מתכונים מוצלחים, אז למה לא לשתף?
סביר להניח שאני לא אנסה מתכון מסובך או כזה שיש בו יותר מידי שלבים, ככה שאתם יכולים להיות רגועים שמה שמופיע כאן הוא קל ופשוט להכנה.
אני כמובן לא אצרף את את כל התפריט שלנו, אלא רק את הדברים שלדעתי ממש מוצלחים ולא יהיה הוגן להסתיר מכם. באופן (ממש לא) מפתיע רוב המתכונים יהיו לדברים מתוקים :-)

שני מתכונים ראשונים הם מבלוג מאוד מוצלח לדעתי. באחד משיטוטי ברשת "נפלתי" עליו. החלטתי להתחיל לחפש בו מתכונים מכיוון שהכותבת גרה בארה"ב, וקיוויתי למצוא מתכונים במידות המוזרות שיש כאן. מסתבר שמהיותה ישראלית, גם אם המתכון המקורי הוא באתר אמריקאי, היא "מתרגמת" אותו למידות ישראליות, ככה שמהבחינה הזו היא לא עזרה לי. מצד שני, שני מתכונים מאוד מוצלחים בינתיים כבר יצאו משם, והיד עוד נטויה.
עוגיות פאי פקאן, או כמו שאני קוראית להן, עוגיות דאווין. למה? כי הן נראות מאוד מרשימות ולא מסגירות בכלל את קלות ההכנה (ובים המתכונים שאצרף כאן, זה לדעתי מקום ראשון!).

עוגת לימון, במתכון המקורי יש גם אוכמניות. אני עשיתי בלי ("מישהו" הטיל וטו בנושא) ויוצא נהדר.
בשני המתכונים, כמו ברוב המתכונים שמגיעים אלי, הקמח הרגיל עם התוספות למיניהן (אבקת אפיה, סודה לשתיה) מוחלפים בקמח תופח.

ממקור אחר, בייגלה טורקי. נכון שרובכם יכולים להיכנס למאפיה ולקנות את זה, אבל לפחות משפחה אחת שכנראה קוראת אותנו יושבת כמונו רחוק מהבית. כמה פשוט , ככה טעים. עכשיו רק נשאר לקנות זעתר (שחברה כבר אמרה לי שהיא יודעת איפה יש) וזה יהיה מושלם.

עוד משהו שכבר כמה זמן לא הכנתי (ועכשיו כשנזכרתי כנראה אכין בקרוב מאוד שוב), שבלולי שמרים וקינמון. גם זה שייך למשפחת הדברים שבעבר נראו לי בלתי אפשריים ושברור שקונים מוכן. מסתבר שהשד ממש לא מורא. הבעיה העיקרית היא שאם לא מקפיאים מיד לא נשאר מה להקפיא...

באגף "האוכל האמיתי" החבר'ה לא נותנים לגוון יותר מידי. בסוף חוזרים לכדורי בשר/ שניצל/ ובעיקר פסטה במגוון צורות וטעמים. די מזמן, נתקלתי במתכון להמבורגר (אין לי כבר מושג איפה). מכיוון שבשר אנחנו קונים כמעט רק אורגני (לכו תדעו מה דוחפים כאן לבשר), אנחנו קונים רק בשר לא מעובד. נראה פשוט, אז ניסיתי. הצלחה לא נורמלית! בארוחה אחת אייל זולל לפחות המבורגר שלם (של 100ג') אם לא יותר.
איך מכינים? 500 ג' בשר טחון, 3 כפות שמן, 1 כף קטשופ, 1 כפית מלח. עד כאן לחבר'ה שלי. אם זה לכם, תמיד אפשר להוסיף פלפל, בצל (מטוגן או שלא), פטרוזיליה וכל מה שבא לכם. לשים 5 דקות, ומכינים את הקציצות (אני מכינה 5 מכמות כזו). מכינים על מחבת פסים או על האש, וזהו! איך להגיש? זה כבר כל אחד וטעמו. לחמניה וירקות או לצד סלטים ופשטידות. בתאבון!

ואם יש לכם מתכון ממש מוצלח ששווה לשתף בו, אשמח לשמוע (ואני מניחה שגם שאר בני הבית יודו לכם).

יום שבת, 16 בינואר 2010

Koala of the week

אייל נמצא בגן בכיתת קואלה. בערך חודשיים-שלושה אחרי תחילת השנה הם התחילו בפרוייקט שנקרא: Koala of the week. כל שבוע, יש ילד אחר שהוא "ילד השבוע". לפי התכנון המקורי אייל היה אמור להיות כזה ישר אחרי חופשת החורף (מנסים שאם אפשר הילד יהיה ילד השבוע בשבוע יום ההולדת שלו, אנחנו היינו בארץ ביום ההולדת של אייל וגם היתה ילדה אחרת שחגגה באותו שבוע). כשחזרנו מהחופשה, הגננת הודיעה שזה ידחה בשבוע מכיוון שהרבה ילדים עוד לא חזרו מהחופשה, וזה שבוע קצת "הפוך" לחלקם אחרי שבועיים ללא גן. לקראת סוף החופשה כשסיפרנו לאייל שהוא עומד להיות "ילד השבוע" הוא מאוד התנגד, ואמר בתוקף שהוא לא רוצה. במשך השבוע הראשון שלאחר החופשה, לאט לאט הוא התחיל לצפות לכך. כבר בסוף השבוע שקדם קיבלנו "שיעורי בית". דף עם משפטים שעלינו להשלים לפי דברי אייל (אני הכי אוהב לאכול... נולדתי ב... החיה האהובה עלי...) ובהמשך לגזור, ולהביא ביום שני לגן בצרוף מספר תמונות שלו.
במהלך השבוע הילד הוא אכן המרכז. הוא זוכה להבהב את האור כשמגיע הזמן לסדר (זה הסימן לילדים לסדר בין פעילויות שונות במקביל לשיר clean up, השיר האהוב על נועה). אחרי פעילות במעגל אם צריך לשטוף ידיים ילד השבוע בוחר אם להגיד למי מותר ללכת (הולכים אחד אחד כדי למנוע התנפלות) או אם הוא רוצה ללכת ראשון, ועוד כל מיני דברים שנותנים לו להרגיש מיוחד. בנוסף, מקובל שהההורים של הילד מארגנים 2-3 פעילויות לגן במהלך השבוע.
ביום הראשון, שמחנו לשמוע מהגננת שאייל מאוד התרגש, הראה לילדים את התמונות (ואחר כך הדביק על הפלקט שנשאר תלוי בכניסה לגן כל השבוע) וענה על כל השאלות ששאלו אותו! כנראה שהגננת עזרה לו עם חלק מהתשובות כי אחת התמונות היא משביל סובב-נופית, עם סבא ברקע. כשלקחתי אותו מהגן הוא אמר לי: "זה grandpa שלי". אמרתי שנכון, ואז הוא שאל: "מה זה grandpa?"
אחרי ששברנו את הראש מה אפשר לעשות עם הילדים שיהיה כייף וגם מיוחד, נזכרנו שבימי הולדת של חברים שיחקו לא פעם "חבילה הגיעה" והאמריקאים מאוד התלהבו מהמשחק החדש והלא מוכר. התאמנו את המשחק לגיל של הילדים בגן (החבילה עוברת בין הילדים ועוצרת כשהמוסיקה מפסיקה, בכל פעם במקום משימה יש תמונה של חיה והילדים צריכים להתנהג כמו החיה), ובמרכז שמנו מעטפה ובה פאזל עם ציור של עוגה. לאחר שהגיעו למרכז החבילה והרכיבו את הפזל, כולם ישבו לאכול עוגת יומולדת (כי כאמור אייל לא היה בגן ולכן לא יצא לנו להביא עוגה עדיין). נרשמה התלהבות!
לגבי הפעילות הנוספת היה לנו ברור מה נעשה. כמו בגן בקיבוץ, נעשה חלות בשישי בבוקר. ביום שישי, קמתי מוקדם מהרגיל ללוש קילו וחצי של בצק, כדי שיהיה מוכן בתשע וחצי אחרי התפחה. הגעתי לגן עם הבצק, ואחרי הסבר קצר לילדים הם התיישבו סביב השולחנות וכל ילד קיבל חתיכת בצק. בהמשך הם מרחו ביצה על החלה שלהם ופיזרו שומשום. בסוף היום, כל ילד הלך הביתה עם חלה בשקית. בעקבות הריח שהיה בכל המבנה של הגן (החלות נאפו במטבח בגן) הגננת של נועה הזמינה חלות לאחד מימי שישי הבאים :-)

למרות החששות, וההתנגדות הראשונית של אייל לגבי היותו ילד השבוע, זה היה אחד השבועות המוצלחים ביותר עבורו בגן! החיוך שהיה מרוח על הפנים שלו כל יום. אח, תענוג.

יום שישי, סיימתי לאפות עבורם את כל החלות, וחשבתי שזהו, נגמרה העבודה. אז זהו, שלא. קיבלנו הביתה לסוף השבוע את התיק של "קואלה-לו". בתיק יש ארבעה ספרים על קואלות, מתנה קטנה לאייל (ספר), בובת קואלה (הלא היא קואלה-לו, עם תיק גב ובו כרית ושמיכה) ומחברת. למה מחברת? כי אנחנו צריכים לכתוב בה על מעללי קואלה-לו איתנו בסוף השבוע. מה עשינו איתה? איך היא בילתה? וכמובן לצרף תמונות. האמת שזה נחמד, כי זו מן מחברת מסע עבה מאוד, שהדף הראשון בה מולא לפני שלוש שנים. מסורת נחמדה.

היום יצאנו לטייל. קואלה-לו נשארה בבית כי היא רצתה לישון... טיילנו במסלול קצר יחסית, שכולו עליה אל מצוק שמשקיף על נהר הויסקונסין (אם אתם קוראים מתמידים וזה נשמע לכם מוכר, אז זה אכן דומה לטיול שעשינו בעבר, אבל במיקום אחר). הצלחנו לגרום לאייל ונועה ללכת בעצמם בערך 100 מטר ואת שאר הדרך אבי גרר אותם במזחלת. הדרך חזרה עברה מהר יותר, מכיוון שהיתה כולה בירידה, ואז לסירוגין, אחד מאיתנו דהר איתם במזחלת או שאבי היה עסוק בלבלום אותם מלעוף את כל הירידה חזרה לאוטו.

כנראה שתצטרכו להגדיל את התמונות אם תרצו לראות הבדלים ביניהן...

המצוק:

בדרך למעלה:

ויורדים:
יש לפנינו עוד יומיים של סוף שבוע (תודות למרטין לות'ר קינג. אם רק היה אפשר שסופי השבוע הארוכים האלו יהיו בקיץ...), אז נקווה שמחר קואלה-לו תרצה להצטרף אלינו, שיהיו תמונות ליומן המסע שלה...

יום שבת, 9 בינואר 2010

קצת חורף

מאז שחזרנו למדיסון רוב הזמן קר. לפני החורף אמרו לנו שמכיוון שזו שנת אל-ניניו צפוי חורף חם יחסית. נראה לי ששכחו לספר את זה לחורף...
כשהיינו בארץ היו כאן סופות קרח, שאכן נובעות מהתחממות, ומספרים שהיה די סיוט, אז לשמחתנו זה נחסך מאיתנו. סוף השבוע אליו חזרנו היה קר במיוחד (מינוס 30) ולכן לא בילינו יותר מדי בחוץ.
השבוע השתדלנו לצאת החוצה עם הילדים אחרי הגן כשהדבר התאפשר, כי יש גבול כמה אפשר להיות בבית. מינון נכון בין סקי (לאייל) ומזחלת (לאייל ונועה) השאיר אותם מרוצים, ועדין מתלהבים מכל יציאה. יום אחד אפילו אייל אמר לי: "בישראל אין שלג, אז אי אפשר לעשות שם סקי. זה לא כיף".
באחד הימים השבוע ירד שלג יותר מ-24 שעות ברציפות, ולכן הנהיגה היתה די קשה (לא יכלו לפנות כמו שצריך). אבל מי צריך לנהוג? היו תנאים אידיאלים לקרוס-קנטרי-סקי. ברגע שאבי חזר מהעבודה, יצאנו החוצה ארבעתנו. נועה במזחלת ואייל על הסקיס. אחרי זמן לא מועט, אייל ביקש להצטרף לנועה במזחלת, אז הגיע תורי לקחת לראשונה החורף את המחלקיים שלי, וכך טיילנו לנו ברחבי השכונה, על מדרכות וכבישים לא מפונים, אבי גורר את אייל ונועה במזחלת, ואני לידם על הסקיס. כמובן שאסור לקפח אף אחד, ולכן בשלב כלשהוא נכנסתי הביתה עם הילדים, ואז הגיע תורו של אבי לסיבוב סקי משלו.

היום שוב הטמפרטורות ירדו לסביבות מינוס 20, ושקלנו להישאר בבית. אחרי שראינו שסימני שגעת החורף מתחילים להיראות על אייל ונועה, החלטנו שלא משנה מה ,יוצאים! נסענו לאגם מונונה (בדרך כלל אנחנו מגיעים לאגם מנדוטה, שנמצא במרחק הליכה), בערך 5 דקות נסיעה. באגם זה מכל מיני סיבות יש הרבה יותר דייגים מאשר במנדוטה הקרוב אלינו, ומכיוון שדייגים רבים בונים לעצמם מעין אוהלים קטנים, האגם ממש נראה כמו מושבת אוהלים. אייל ונועה היו במזחלת, ועצרנו ליד שני דייגים שרק התמקמו, והראו לנו איך הם קודחים את החור בקרח. הדייג איתו דיברנו טען שלוקחת לו בממוצע 3 דקות לדוג כל דג. לא חיכינו לראות את השלל שלו...



בשלב מסויים באמת נהייה קר, והחלטנו לקפוץ לבית קפה קרוב, ידידותי מאוד לילדים, וכך קינחנו והתחממנו כולנו בשוקו חם, כשבמקביל אייל ונועה יכלו לשחק שם בשולחן הרכבת ובדינוזאורים.


ככה הפכנו בוקר עם פוטנציאל עצום לעצבים ובוקר נפלא. חזרנו הביתה היישר לארוחת צהריים, עייפים אך מאוד מרוצים!