אייל נמצא בגן בכיתת קואלה. בערך חודשיים-שלושה אחרי תחילת השנה הם התחילו בפרוייקט שנקרא: Koala of the week. כל שבוע, יש ילד אחר שהוא "ילד השבוע". לפי התכנון המקורי אייל היה אמור להיות כזה ישר אחרי חופשת החורף (מנסים שאם אפשר הילד יהיה ילד השבוע בשבוע יום ההולדת שלו, אנחנו היינו בארץ ביום ההולדת של אייל וגם היתה ילדה אחרת שחגגה באותו שבוע). כשחזרנו מהחופשה, הגננת הודיעה שזה ידחה בשבוע מכיוון שהרבה ילדים עוד לא חזרו מהחופשה, וזה שבוע קצת "הפוך" לחלקם אחרי שבועיים ללא גן. לקראת סוף החופשה כשסיפרנו לאייל שהוא עומד להיות "ילד השבוע" הוא מאוד התנגד, ואמר בתוקף שהוא לא רוצה. במשך השבוע הראשון שלאחר החופשה, לאט לאט הוא התחיל לצפות לכך. כבר בסוף השבוע שקדם קיבלנו "שיעורי בית". דף עם משפטים שעלינו להשלים לפי דברי אייל (אני הכי אוהב לאכול... נולדתי ב... החיה האהובה עלי...) ובהמשך לגזור, ולהביא ביום שני לגן בצרוף מספר תמונות שלו.
במהלך השבוע הילד הוא אכן המרכז. הוא זוכה להבהב את האור כשמגיע הזמן לסדר (זה הסימן לילדים לסדר בין פעילויות שונות במקביל לשיר clean up, השיר האהוב על נועה). אחרי פעילות במעגל אם צריך לשטוף ידיים ילד השבוע בוחר אם להגיד למי מותר ללכת (הולכים אחד אחד כדי למנוע התנפלות) או אם הוא רוצה ללכת ראשון, ועוד כל מיני דברים שנותנים לו להרגיש מיוחד. בנוסף, מקובל שהההורים של הילד מארגנים 2-3 פעילויות לגן במהלך השבוע.
ביום הראשון, שמחנו לשמוע מהגננת שאייל מאוד התרגש, הראה לילדים את התמונות (ואחר כך הדביק על הפלקט שנשאר תלוי בכניסה לגן כל השבוע) וענה על כל השאלות ששאלו אותו! כנראה שהגננת עזרה לו עם חלק מהתשובות כי אחת התמונות היא משביל סובב-נופית, עם סבא ברקע. כשלקחתי אותו מהגן הוא אמר לי: "זה grandpa שלי". אמרתי שנכון, ואז הוא שאל: "מה זה grandpa?"
אחרי ששברנו את הראש מה אפשר לעשות עם הילדים שיהיה כייף וגם מיוחד, נזכרנו שבימי הולדת של חברים שיחקו לא פעם "חבילה הגיעה" והאמריקאים מאוד התלהבו מהמשחק החדש והלא מוכר. התאמנו את המשחק לגיל של הילדים בגן (החבילה עוברת בין הילדים ועוצרת כשהמוסיקה מפסיקה, בכל פעם במקום משימה יש תמונה של חיה והילדים צריכים להתנהג כמו החיה), ובמרכז שמנו מעטפה ובה פאזל עם ציור של עוגה. לאחר שהגיעו למרכז החבילה והרכיבו את הפזל, כולם ישבו לאכול עוגת יומולדת (כי כאמור אייל לא היה בגן ולכן לא יצא לנו להביא עוגה עדיין). נרשמה התלהבות!
לגבי הפעילות הנוספת היה לנו ברור מה נעשה. כמו בגן בקיבוץ, נעשה חלות בשישי בבוקר. ביום שישי, קמתי מוקדם מהרגיל ללוש קילו וחצי של בצק, כדי שיהיה מוכן בתשע וחצי אחרי התפחה. הגעתי לגן עם הבצק, ואחרי הסבר קצר לילדים הם התיישבו סביב השולחנות וכל ילד קיבל חתיכת בצק. בהמשך הם מרחו ביצה על החלה שלהם ופיזרו שומשום. בסוף היום, כל ילד הלך הביתה עם חלה בשקית. בעקבות הריח שהיה בכל המבנה של הגן (החלות נאפו במטבח בגן) הגננת של נועה הזמינה חלות לאחד מימי שישי הבאים :-)
למרות החששות, וההתנגדות הראשונית של אייל לגבי היותו ילד השבוע, זה היה אחד השבועות המוצלחים ביותר עבורו בגן! החיוך שהיה מרוח על הפנים שלו כל יום. אח, תענוג.
יום שישי, סיימתי לאפות עבורם את כל החלות, וחשבתי שזהו, נגמרה העבודה. אז זהו, שלא. קיבלנו הביתה לסוף השבוע את התיק של "קואלה-לו". בתיק יש ארבעה ספרים על קואלות, מתנה קטנה לאייל (ספר), בובת קואלה (הלא היא קואלה-לו, עם תיק גב ובו כרית ושמיכה) ומחברת. למה מחברת? כי אנחנו צריכים לכתוב בה על מעללי קואלה-לו איתנו בסוף השבוע. מה עשינו איתה? איך היא בילתה? וכמובן לצרף תמונות. האמת שזה נחמד, כי זו מן מחברת מסע עבה מאוד, שהדף הראשון בה מולא לפני שלוש שנים. מסורת נחמדה.
היום יצאנו לטייל. קואלה-לו נשארה בבית כי היא רצתה לישון... טיילנו במסלול קצר יחסית, שכולו עליה אל מצוק שמשקיף על נהר הויסקונסין (אם אתם קוראים מתמידים וזה נשמע לכם מוכר, אז זה אכן דומה לטיול שעשינו בעבר, אבל במיקום אחר). הצלחנו לגרום לאייל ונועה ללכת בעצמם בערך 100 מטר ואת שאר הדרך אבי גרר אותם במזחלת. הדרך חזרה עברה מהר יותר, מכיוון שהיתה כולה בירידה, ואז לסירוגין, אחד מאיתנו דהר איתם במזחלת או שאבי היה עסוק בלבלום אותם מלעוף את כל הירידה חזרה לאוטו.
כנראה שתצטרכו להגדיל את התמונות אם תרצו לראות הבדלים ביניהן...
המצוק:
בדרך למעלה:
ויורדים:
יש לפנינו עוד יומיים של סוף שבוע (תודות למרטין לות'ר קינג. אם רק היה אפשר שסופי השבוע הארוכים האלו יהיו בקיץ...), אז נקווה שמחר קואלה-לו תרצה להצטרף אלינו, שיהיו תמונות ליומן המסע שלה...
במהלך השבוע הילד הוא אכן המרכז. הוא זוכה להבהב את האור כשמגיע הזמן לסדר (זה הסימן לילדים לסדר בין פעילויות שונות במקביל לשיר clean up, השיר האהוב על נועה). אחרי פעילות במעגל אם צריך לשטוף ידיים ילד השבוע בוחר אם להגיד למי מותר ללכת (הולכים אחד אחד כדי למנוע התנפלות) או אם הוא רוצה ללכת ראשון, ועוד כל מיני דברים שנותנים לו להרגיש מיוחד. בנוסף, מקובל שהההורים של הילד מארגנים 2-3 פעילויות לגן במהלך השבוע.
ביום הראשון, שמחנו לשמוע מהגננת שאייל מאוד התרגש, הראה לילדים את התמונות (ואחר כך הדביק על הפלקט שנשאר תלוי בכניסה לגן כל השבוע) וענה על כל השאלות ששאלו אותו! כנראה שהגננת עזרה לו עם חלק מהתשובות כי אחת התמונות היא משביל סובב-נופית, עם סבא ברקע. כשלקחתי אותו מהגן הוא אמר לי: "זה grandpa שלי". אמרתי שנכון, ואז הוא שאל: "מה זה grandpa?"
אחרי ששברנו את הראש מה אפשר לעשות עם הילדים שיהיה כייף וגם מיוחד, נזכרנו שבימי הולדת של חברים שיחקו לא פעם "חבילה הגיעה" והאמריקאים מאוד התלהבו מהמשחק החדש והלא מוכר. התאמנו את המשחק לגיל של הילדים בגן (החבילה עוברת בין הילדים ועוצרת כשהמוסיקה מפסיקה, בכל פעם במקום משימה יש תמונה של חיה והילדים צריכים להתנהג כמו החיה), ובמרכז שמנו מעטפה ובה פאזל עם ציור של עוגה. לאחר שהגיעו למרכז החבילה והרכיבו את הפזל, כולם ישבו לאכול עוגת יומולדת (כי כאמור אייל לא היה בגן ולכן לא יצא לנו להביא עוגה עדיין). נרשמה התלהבות!
לגבי הפעילות הנוספת היה לנו ברור מה נעשה. כמו בגן בקיבוץ, נעשה חלות בשישי בבוקר. ביום שישי, קמתי מוקדם מהרגיל ללוש קילו וחצי של בצק, כדי שיהיה מוכן בתשע וחצי אחרי התפחה. הגעתי לגן עם הבצק, ואחרי הסבר קצר לילדים הם התיישבו סביב השולחנות וכל ילד קיבל חתיכת בצק. בהמשך הם מרחו ביצה על החלה שלהם ופיזרו שומשום. בסוף היום, כל ילד הלך הביתה עם חלה בשקית. בעקבות הריח שהיה בכל המבנה של הגן (החלות נאפו במטבח בגן) הגננת של נועה הזמינה חלות לאחד מימי שישי הבאים :-)
למרות החששות, וההתנגדות הראשונית של אייל לגבי היותו ילד השבוע, זה היה אחד השבועות המוצלחים ביותר עבורו בגן! החיוך שהיה מרוח על הפנים שלו כל יום. אח, תענוג.
יום שישי, סיימתי לאפות עבורם את כל החלות, וחשבתי שזהו, נגמרה העבודה. אז זהו, שלא. קיבלנו הביתה לסוף השבוע את התיק של "קואלה-לו". בתיק יש ארבעה ספרים על קואלות, מתנה קטנה לאייל (ספר), בובת קואלה (הלא היא קואלה-לו, עם תיק גב ובו כרית ושמיכה) ומחברת. למה מחברת? כי אנחנו צריכים לכתוב בה על מעללי קואלה-לו איתנו בסוף השבוע. מה עשינו איתה? איך היא בילתה? וכמובן לצרף תמונות. האמת שזה נחמד, כי זו מן מחברת מסע עבה מאוד, שהדף הראשון בה מולא לפני שלוש שנים. מסורת נחמדה.
היום יצאנו לטייל. קואלה-לו נשארה בבית כי היא רצתה לישון... טיילנו במסלול קצר יחסית, שכולו עליה אל מצוק שמשקיף על נהר הויסקונסין (אם אתם קוראים מתמידים וזה נשמע לכם מוכר, אז זה אכן דומה לטיול שעשינו בעבר, אבל במיקום אחר). הצלחנו לגרום לאייל ונועה ללכת בעצמם בערך 100 מטר ואת שאר הדרך אבי גרר אותם במזחלת. הדרך חזרה עברה מהר יותר, מכיוון שהיתה כולה בירידה, ואז לסירוגין, אחד מאיתנו דהר איתם במזחלת או שאבי היה עסוק בלבלום אותם מלעוף את כל הירידה חזרה לאוטו.
כנראה שתצטרכו להגדיל את התמונות אם תרצו לראות הבדלים ביניהן...
המצוק:
בדרך למעלה:
ויורדים:
יש לפנינו עוד יומיים של סוף שבוע (תודות למרטין לות'ר קינג. אם רק היה אפשר שסופי השבוע הארוכים האלו יהיו בקיץ...), אז נקווה שמחר קואלה-לו תרצה להצטרף אלינו, שיהיו תמונות ליומן המסע שלה...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה