לפי הבלוג באמת הגיע זמננו לחזור לארץ. לפחות ככה יש סיבה טובה לסגור את אותו, אחרת, לפחות לפי קצב עדכון שלו לאחרונה, הבלוג היה דועך לו במסכנות.
אז מה היה לנו? הפוסט הקודם הסתיים ב graduation ! אז נכון שגרדיואישן (במיוחד בגן) זה טקס מאוד חשוב ומרגש (בציניות למי שלא מבין), אבל מה שלא פחות חשוב, זה שהחופש הגדול שלנו התחיל. בדיוק 3 חודשים עד לעליה למטוס בדרך לארץ.
למחרת הגרדיואישן (שבת), היתה "מכירת חצר" גדולה במעונות. יש שתיים כאלו בשנה. אחת במאי (שבה כולם רוצים למכור דברים כי הם עוזבים בקרוב) ואחת באוגוסט (בה כולם רוצים לקנות, כי הם רק הגיעו). למרות שידענו שזה לא זמן טוב למכור, החלטנו לנסות את מזלנו. בשמונה בבוקר, עם תחזית של ספק גשם, יצאתי לדרך אחרי שאבי העמיס את הטריילר. לא הייתי היחידה, ולמרות הגשם שירד מידי פעם, אנשים הגיעו, ואפילו הצלחנו למכור חלק מהדברים שלנו. עדין נשאר די הרבה למכירות הבאות (שנעשה לפני שנעזוב).
ביום ראשון, התבצע דיגום הציפורים שבו היינו גם בשנה שעברה. לטובת מי שלא זוכר (או לא קרא), פעם בשנה אישתו של הבוס של אבי (אנה, פרופ' בעצמה במעבדה) תורמת את זמנה לפרוייקט דיגום ציפורים. מוקדם בבוקר פורסים רשתות, וכל ציפור שנתפסת מתועדת, זוכה בטבעת על הרגל ומשוחררת לדרכה. כשהגענו אייל התבייש מעט, אבל ברגע שהציעו לו לבוא ללטף ציפור לפני שמשחררים אותה, כל המחסומים ירדו, והחל מאותו רגע הוא פרח. בהמשך, הגיע תורו לשחרר ציפור. הוא התבקש לפרוס את הידיים כדי שאנה תוכל להניח את הציפור. היא אמרה שאם יעמדו בשקט, יתכן והציפור תשאר זמן מה בידיים שלו לפני שתעוף. כנראה שאייל היה מאוד רגוע, כי הציפור פשוט לא רצתה לעוף. היא נשארה בידיים שלו די הרבה זמן, שבהמשך הוא התחיל פשוט ללטף אותה עוד ועוד. אני בטוחה שזו חוויה שהוא יזכור הרבה זמן.
כשהגיע התור של נועה בדיוק יצא שהיתה ציפור גדולה יותר, ולכן גם האצבעות שלה מעט דוקרות, ככה שהציפור התעופפה לה די מהר. בסבב השני, גם לאייל יצאה ציפור מעט יותר גדולה, וככה זה נראה (כמובן שכשהציפור נשארה כמעט דקה שלמה בשקט בידיים שלו, המצלמה לא היתה בהישג יד).
בין לבין טיילנו לנו למצוק באזור בזמן שאנה נשארה עם הציפורים. בדרך מצאנו פטריות מורל, שנאכלו כבר באותו הערב (והן שוות זהב למי שלא יודע).
בסוף שבוע הזה הגיע החג שכנראה לעולם לא אצליח להתרגל אליו. חג יום הזכרון!! היפ היפ הרי, נראה מישהו מעיז בארץ לאחל למישהו אחר "יום הזכרון שמח". באמריקה התנהג כמו אמריקאי? אז גם אנחנו חגגנו. לא בסיילים כמנהג רוב העם, אלא בטבע כמנהג שאר העם. נסענו לאגם בגוברנר דודג' פארק, שם נמצא חוף הרחצה החביב עלינו. קצת יותר משעה אחרי שהגענו לשם והתמקמנו בצל, הצטרפו אלינו דנה ואסף ועדי והגר (והילדים כמובן). הגענו לשם ב-11 בבוקר, ויצאנו ב-5 בערב. כשנכנסנו לאוטו, בשניה וחצי לפני שהחבר'ה נרדמו עוד הספקתי לשאול אותם ממה הם הכי נהנו היום .התשובה לא איחרה לבוא: "מהכל!".
אז מה היה לנו? הפוסט הקודם הסתיים ב graduation ! אז נכון שגרדיואישן (במיוחד בגן) זה טקס מאוד חשוב ומרגש (בציניות למי שלא מבין), אבל מה שלא פחות חשוב, זה שהחופש הגדול שלנו התחיל. בדיוק 3 חודשים עד לעליה למטוס בדרך לארץ.
למחרת הגרדיואישן (שבת), היתה "מכירת חצר" גדולה במעונות. יש שתיים כאלו בשנה. אחת במאי (שבה כולם רוצים למכור דברים כי הם עוזבים בקרוב) ואחת באוגוסט (בה כולם רוצים לקנות, כי הם רק הגיעו). למרות שידענו שזה לא זמן טוב למכור, החלטנו לנסות את מזלנו. בשמונה בבוקר, עם תחזית של ספק גשם, יצאתי לדרך אחרי שאבי העמיס את הטריילר. לא הייתי היחידה, ולמרות הגשם שירד מידי פעם, אנשים הגיעו, ואפילו הצלחנו למכור חלק מהדברים שלנו. עדין נשאר די הרבה למכירות הבאות (שנעשה לפני שנעזוב).
ביום ראשון, התבצע דיגום הציפורים שבו היינו גם בשנה שעברה. לטובת מי שלא זוכר (או לא קרא), פעם בשנה אישתו של הבוס של אבי (אנה, פרופ' בעצמה במעבדה) תורמת את זמנה לפרוייקט דיגום ציפורים. מוקדם בבוקר פורסים רשתות, וכל ציפור שנתפסת מתועדת, זוכה בטבעת על הרגל ומשוחררת לדרכה. כשהגענו אייל התבייש מעט, אבל ברגע שהציעו לו לבוא ללטף ציפור לפני שמשחררים אותה, כל המחסומים ירדו, והחל מאותו רגע הוא פרח. בהמשך, הגיע תורו לשחרר ציפור. הוא התבקש לפרוס את הידיים כדי שאנה תוכל להניח את הציפור. היא אמרה שאם יעמדו בשקט, יתכן והציפור תשאר זמן מה בידיים שלו לפני שתעוף. כנראה שאייל היה מאוד רגוע, כי הציפור פשוט לא רצתה לעוף. היא נשארה בידיים שלו די הרבה זמן, שבהמשך הוא התחיל פשוט ללטף אותה עוד ועוד. אני בטוחה שזו חוויה שהוא יזכור הרבה זמן.
כשהגיע התור של נועה בדיוק יצא שהיתה ציפור גדולה יותר, ולכן גם האצבעות שלה מעט דוקרות, ככה שהציפור התעופפה לה די מהר. בסבב השני, גם לאייל יצאה ציפור מעט יותר גדולה, וככה זה נראה (כמובן שכשהציפור נשארה כמעט דקה שלמה בשקט בידיים שלו, המצלמה לא היתה בהישג יד).
בין לבין טיילנו לנו למצוק באזור בזמן שאנה נשארה עם הציפורים. בדרך מצאנו פטריות מורל, שנאכלו כבר באותו הערב (והן שוות זהב למי שלא יודע).
בסוף שבוע הזה הגיע החג שכנראה לעולם לא אצליח להתרגל אליו. חג יום הזכרון!! היפ היפ הרי, נראה מישהו מעיז בארץ לאחל למישהו אחר "יום הזכרון שמח". באמריקה התנהג כמו אמריקאי? אז גם אנחנו חגגנו. לא בסיילים כמנהג רוב העם, אלא בטבע כמנהג שאר העם. נסענו לאגם בגוברנר דודג' פארק, שם נמצא חוף הרחצה החביב עלינו. קצת יותר משעה אחרי שהגענו לשם והתמקמנו בצל, הצטרפו אלינו דנה ואסף ועדי והגר (והילדים כמובן). הגענו לשם ב-11 בבוקר, ויצאנו ב-5 בערב. כשנכנסנו לאוטו, בשניה וחצי לפני שהחבר'ה נרדמו עוד הספקתי לשאול אותם ממה הם הכי נהנו היום .התשובה לא איחרה לבוא: "מהכל!".
