הסתיים לו השבוע הראשון בגן.
בארץ רוב הגנים מתחילים את השנה בראשון בספטמבר. כאן, לכל מדינה יש את הזמנים שלה לגבי בתי הספר, ואילו הגנים- אין ממש חוק. כל גן והתאריכים שלו.
אייל ונועה הולכים לגן ששייך לאוניברסיטה, ולכן לוח השנה שלהם תואם את זה האוניברסיטאי. השבוע היה השבוע הראשון. בעצם, לא ממש שבוע.
ביום שני- הצוות התארגן.
ביום שלישי- היה "יום פתוח" במשך שעתיים אחר הצהריים, כדי שהילדים יכירו את הגננות והחברים החדשים.
ביום רביעי- התחיל הגן.
אנחנו נפרדנו בבוקר מסבא וסבתא שנסעו לשדה התעופה בדרכם הביתה לאחר ביקור של עשרה ימים, ורק אז המשכנו לגן. קודם הלכנו לכיתת ה"קואלה" של אייל. מחצית מהילדים היו איתו בקבוצה בשנה בעברה, את הילדים האחרים הוא פגש לעיתים קרובות בחצר וגם את הגננות הוא כבר הכיר. בכל זאת הוא לא כל כך רצה להיפרד, אבל ברגע שאמר שלום, הוא חייך ושיחק עם החברים הישנים/חדשים.
המשכתי עם נועה לכיתת ה"צ'יפמאנק". ידעתי שנועה מכירה את הכיתה, ושמחה ללכת לגן, ועוד יותר מתרגשת מתיק האוכל החדש שלה, אבל גם חששתי שהכל טוב ויפה כל עוד אני איתה אבל יראה אחרת כשאלך. מסתבר שהיא לא שמה עלי יותר מדי! חיכיתי קצת, היא שיחקה ומדי פעם העיפה מבט חטוף אלי. אחרי כמה דקות אמרתי לה שאני צריכה ללכת. היא אמרה בי, וזהו! אני לא קיימת יותר. חזרתי בצהריים. איך היה? היה לי כייף!!! מאז, כל מה שאנחנו שומעים: היה לי כייף! פאטי לקחה אותי לשירותים, היה לי כייף! התגלגלתי, היה לי כייף!
חמישי ושישי עברו להם, החבר'ה נהנים, ומי זוכר שפעם, מזמן, לפני שלושה ימים, עוד הייתי ימים שלמים עם נועה בבית וכבר מהצהריים המוקדמים גם עם אייל.
בשנה שעברה, בכל פעם ששאלתי את אייל איך היה בגן, התשובה היתה "לא כייף" ולא משנה כמה הוא שיחק, צחק ונהנה. אף פעם לא קיבלתי יותר פרטים.
אתמול, כששאלתי אותם איך היה, הם ממש נאבקו אחד בשני מי יספר ראשון, וכל אחד בתורו ניסה להשחיל משפט לפני שהשני יתחיל.
כמה שקט יש כשסומכים על הגן והגננות!
שנה קלה ומוצלחת לכל מי שמתחיל גן/ בית ספר בשבוע הבא :-)
בארץ רוב הגנים מתחילים את השנה בראשון בספטמבר. כאן, לכל מדינה יש את הזמנים שלה לגבי בתי הספר, ואילו הגנים- אין ממש חוק. כל גן והתאריכים שלו.
אייל ונועה הולכים לגן ששייך לאוניברסיטה, ולכן לוח השנה שלהם תואם את זה האוניברסיטאי. השבוע היה השבוע הראשון. בעצם, לא ממש שבוע.
ביום שני- הצוות התארגן.
ביום שלישי- היה "יום פתוח" במשך שעתיים אחר הצהריים, כדי שהילדים יכירו את הגננות והחברים החדשים.
ביום רביעי- התחיל הגן.
אנחנו נפרדנו בבוקר מסבא וסבתא שנסעו לשדה התעופה בדרכם הביתה לאחר ביקור של עשרה ימים, ורק אז המשכנו לגן. קודם הלכנו לכיתת ה"קואלה" של אייל. מחצית מהילדים היו איתו בקבוצה בשנה בעברה, את הילדים האחרים הוא פגש לעיתים קרובות בחצר וגם את הגננות הוא כבר הכיר. בכל זאת הוא לא כל כך רצה להיפרד, אבל ברגע שאמר שלום, הוא חייך ושיחק עם החברים הישנים/חדשים.
המשכתי עם נועה לכיתת ה"צ'יפמאנק". ידעתי שנועה מכירה את הכיתה, ושמחה ללכת לגן, ועוד יותר מתרגשת מתיק האוכל החדש שלה, אבל גם חששתי שהכל טוב ויפה כל עוד אני איתה אבל יראה אחרת כשאלך. מסתבר שהיא לא שמה עלי יותר מדי! חיכיתי קצת, היא שיחקה ומדי פעם העיפה מבט חטוף אלי. אחרי כמה דקות אמרתי לה שאני צריכה ללכת. היא אמרה בי, וזהו! אני לא קיימת יותר. חזרתי בצהריים. איך היה? היה לי כייף!!! מאז, כל מה שאנחנו שומעים: היה לי כייף! פאטי לקחה אותי לשירותים, היה לי כייף! התגלגלתי, היה לי כייף!
חמישי ושישי עברו להם, החבר'ה נהנים, ומי זוכר שפעם, מזמן, לפני שלושה ימים, עוד הייתי ימים שלמים עם נועה בבית וכבר מהצהריים המוקדמים גם עם אייל.
בשנה שעברה, בכל פעם ששאלתי את אייל איך היה בגן, התשובה היתה "לא כייף" ולא משנה כמה הוא שיחק, צחק ונהנה. אף פעם לא קיבלתי יותר פרטים.
אתמול, כששאלתי אותם איך היה, הם ממש נאבקו אחד בשני מי יספר ראשון, וכל אחד בתורו ניסה להשחיל משפט לפני שהשני יתחיל.
כמה שקט יש כשסומכים על הגן והגננות!
שנה קלה ומוצלחת לכל מי שמתחיל גן/ בית ספר בשבוע הבא :-)
