מהעץ! יופי, אבל מאיזה עץ?
כשהייתי קטנה והיו תחרויות שחיה בבריכה של מכבי חיפה, אני זוכרת בעיקר את איסוף הצנוברים ומציאת אבנים לשבירתם. היום את רב הצנוברים אנחנו קונים מן הסתם. חשבתם פעם מאיפה הם מגיעים?
לפני שבועיים בערך התארחנו עם כל המעבדה של אבי אצל המנחה שלו. אירוע שהתחיל בארוחה גרמנית בבוקר, המשיך בטבילה בנהר הויסקונסין לא רחוק מהחווה בה הוא גר (תמונות יש בבלוג מלפני שנה באירוע מקביל) והסתיים בארוחת ערב, חזרה בחווה. בארוחות האלו כל אחד תורם את חלקו. אני הבאתי את הלהיט החדש בקרב הישראלים במדיסון- עלי גפן נוסח זהר אחרי שדנה ואני ישבנו בשישי בבוקר לגלגל את עלי הגפן, היא עם רועי על הגב ואני עם רוני במנשא מקדימה ומן הסתם אכלתי גם לא מעט.
בשבת בערב, אחרי שחזרנו מהאירוח, היה לי טעם מוזר בפה. בראשון בבוקר הקפה הקר שהכנתי היה די מגעיל, עד שהעדפתי לא להציע לאסף שקפץ לבקר קפה, כי לא הבנתי מה לא בסדר. בצהריים החסה הרגישה די רקובה, ובעקבות התיאור שלי לא רק שאבי לא טעם את הסלט, הוא גם זרק את כל החסה מהמקרר. כשהגלידה היתה לא טעימה כבר התחלתי לחשוד שהבעיה היא בי. נזכרתי באחד הפוסטים האחרונים של רונן לפני שעזב את מדיסון, בו הוא סיפר על טעם רע בפה ושחיפוש קצר בגוגל קשר את זה לצנוברים. מוזר לא? גם כמה כבר אכלתי? אה, ביום שבו הכנו את עלי הגפן, לא היה לי זמן להכין אוכל, אז גם בצהריים וגם בערב אכלתי פסטה ברוטב פסטו שנשארה מערב קודם. אופס.
בדיקה זריזה בויקיפדיה הראתה שאכילת צנוברים שמקורם בסין, עלולה לגרום לטעם מר בפה, המופיע בשיאו לאחר יומיים ויכול להימשך עד שבועיים. איכססססס.
בדקתי ואכן הצנוברים שלנו הגיעו מסין.
גידלתי השנה המון בזיליקום בעקבות הצלחת הפסטו בשנה שעברה. היום קניתי צנוברים מחברה אחרת שמקורם ברוסיה וקוריאה. ההגיון שלי אומר שברוסיה וקוריאה גדל אותו זן של אורנים שגדל בסין, לא? בפריזר מחכה לי לא מעט רוטב מהצנוברים החדשים. מה אתם אומרים, לאכול או לא?
