היום נפל לי האסימון למה בעצם אנחנו נשארים כאן עוד שנה.
היום זה הרביעי ביולי, בטח מעט יודעים שזה היומולדת של אבא שלי, אבל רובכם יודעים שזה יום העצמאות של ארה"ב.
בשנה שעברה, זו היתה הפעם הראשונה שלנו כאן ביום העצמאות המקומי, ורק לקראת סופו, התוודענו לכל החגיגות. השנה, אנחנו כבר "ותיקים", ולכן לא היו הפתעות.
ביום שישי, יומיים לפני יום העצמאות, זיקוקים ב- Elver Park.
ביום שבת, יום לפני יום העצמאות, מופע זיקוקים ענקי בסופו של יום שלם מלא פעילויות בוורנר פארק. טוענים שהוא הגדול ביותר באזור (יותר מאלו שביום העצמאות עצמו): Rhythm&Booms .
היום, יום ראשון, בבוקר קישוט אופניים בשורווד (השכונה הצמודה), בצהריים תהלוכת אופניים/עגלות וכו' מקושטים אותם מובילים מכבי האש המקומיים, ועוד ועוד ולסיום, מופע זיקוקים בחסות מכבי האש המקומיים.
אפילו מזג האויר שיתף פעולה ולא היה גשם.
ומה לנו ולזה? כלום! הקנדים, הידועים בחיבתם לשכנתם מדרום החליטו שסוף השבוע של הרביעי ביולי זה זמן נהדר להתחיל כנס (ממתי מתחילים כנס בסופ"ש?), וכך מצאתי את עצמי עם שלושת הילדים. ללכת לראות זיקוקים עם ילדה שמפחדת מהרעש של שואב האבק לא נראה לי מוצלח במיוחד (וגם לא עם אחותה בת השלושה חודשים), וגם לא לרדוף אחרי אייל עם האופניים בין המון האנשים כשיש לו עוד שתי אחיות ברקע.
עכשיו, בסופו של יום בייתי ונחמד אני יושבת בסלון, מחזיקה אצבעות שהחבר'ה שישנים למעלה לא יתעוררו מקולות הזיקוקים, ובזכותכם (הקוראים הנאמנים) מתעדת מה לא עשינו השנה, בתקווה שאולי בשנה הבאה...
(ומילה טובה על החברים כאן. עדי, שהיה לבד בעצמו עם הילדים כי הגר היתה בכנס גם, הציע לשלוח את אייל ונועה אליו. אן, שכנה אמריקאית שראתה אותי בבוקר מטיילת עם החבר'ה, התקשרה להציע להצטרף אליהם לפארק עם מזרקות מים. איזה כייף לגור במקום שיש בו אנשים טובים!)
מזל טוב, אבא :-)
היום זה הרביעי ביולי, בטח מעט יודעים שזה היומולדת של אבא שלי, אבל רובכם יודעים שזה יום העצמאות של ארה"ב.
בשנה שעברה, זו היתה הפעם הראשונה שלנו כאן ביום העצמאות המקומי, ורק לקראת סופו, התוודענו לכל החגיגות. השנה, אנחנו כבר "ותיקים", ולכן לא היו הפתעות.
ביום שישי, יומיים לפני יום העצמאות, זיקוקים ב- Elver Park.
ביום שבת, יום לפני יום העצמאות, מופע זיקוקים ענקי בסופו של יום שלם מלא פעילויות בוורנר פארק. טוענים שהוא הגדול ביותר באזור (יותר מאלו שביום העצמאות עצמו): Rhythm&Booms .
היום, יום ראשון, בבוקר קישוט אופניים בשורווד (השכונה הצמודה), בצהריים תהלוכת אופניים/עגלות וכו' מקושטים אותם מובילים מכבי האש המקומיים, ועוד ועוד ולסיום, מופע זיקוקים בחסות מכבי האש המקומיים.
אפילו מזג האויר שיתף פעולה ולא היה גשם.
ומה לנו ולזה? כלום! הקנדים, הידועים בחיבתם לשכנתם מדרום החליטו שסוף השבוע של הרביעי ביולי זה זמן נהדר להתחיל כנס (ממתי מתחילים כנס בסופ"ש?), וכך מצאתי את עצמי עם שלושת הילדים. ללכת לראות זיקוקים עם ילדה שמפחדת מהרעש של שואב האבק לא נראה לי מוצלח במיוחד (וגם לא עם אחותה בת השלושה חודשים), וגם לא לרדוף אחרי אייל עם האופניים בין המון האנשים כשיש לו עוד שתי אחיות ברקע.
עכשיו, בסופו של יום בייתי ונחמד אני יושבת בסלון, מחזיקה אצבעות שהחבר'ה שישנים למעלה לא יתעוררו מקולות הזיקוקים, ובזכותכם (הקוראים הנאמנים) מתעדת מה לא עשינו השנה, בתקווה שאולי בשנה הבאה...
(ומילה טובה על החברים כאן. עדי, שהיה לבד בעצמו עם הילדים כי הגר היתה בכנס גם, הציע לשלוח את אייל ונועה אליו. אן, שכנה אמריקאית שראתה אותי בבוקר מטיילת עם החבר'ה, התקשרה להציע להצטרף אליהם לפארק עם מזרקות מים. איזה כייף לגור במקום שיש בו אנשים טובים!)
מזל טוב, אבא :-)
תגובה 1:
הקנדים הם עוד יותר מוזרים ממה שאת מתארת, כי ה-Canada Day (המקביל של 4-יולי) נחגג ב-1 ביולי, כלומר, הצליחו לחרבש, בכנס אחד, סוף שבוע חגיגי של שתי המדינות.
ודרך אגב, גם אצלנו החגיגיות הוחמצו. לא צריך כנס. מספיקה תורנות.
ואני אצטרף לברכות - מזל טוב אבא
נדב
הוסף רשומת תגובה