סוף השבוע האחרון היה עמוס מהנה במיוחד.
התחזית אמרה שבשבת יהיה מזג אויר יפה ובראשון גשום. לאחר שבשבת גילינו שכל החברים עסוקים או נשארים קרוב לבית, לא ויתרנו ונסענו שוב לאגם החביב עלינו, הפעם מצויידים בגלגל ומצופים לילדים (וללא המצלמה. ככה זה כשחוזרים למקום שכבר היינו בו יותר מפעם אחת). אייל נהנה מאוד במים ולא רצה לצאת. מכיוון שהוא ישב בגלגל הוא לא הרגיש את הבדלי הטמפרטורות ככל שנכנסים עמוק יותר. אבי לעומתו הרגיש ועוד איך, אך מי יגיד לא לילד שמבקש כל כך יפה עם חיוך גדול? נועה הסתפקה הפעם בחפירות בחול ובלעשות עיניים לכל מי שרק אפשר.
הגענו הביתה לקראת שלוש. נועה מיד התעוררה ואייל המשיך במיטה את השינה שהתחילה בנסיעה. בסביבות ארבע קיבלנו טלפון מחברים שהם נוסעים לפארק עם המזרקות (שגם בו כבר ביקרנו יותר מפעם אחת). נגיד לא? הערנו את אייל, הוא לבש בגד ים אחר (כי זה מהבוקר עדין רטוב מן הסתם) ונסענו לשם. פגשנו את רוב חברינו הישראלים, וגם שתי בנות מהגן של אייל, שברגע שראו אותי שאלו איפה הוא ורצו לקרוא לו. היה נחמד לראות איך הוא משחק איתן.
ביום ראשון מזג האויר היה טוב מהצפוי. לא כל כך היו לנו תוכניות. מבט מהיר ברשימת הפסטיבלים של הקיץ הראה כי במילווקי (שעה וחצי נסיעה) חוגגים את יום הבסטיליה בפסטיבל צרפתי. מכיוון שעוד לא ביקרנו שם בדאון-טאון זו היתה הזדמנות טובה. כשהגענו למילווקי, עוד בכביש המהיר נרשם עומס תנועה חריג. חשבנו שזה בגלל משחק הבייסבול רק שהעומס נמשך גם אחרי המחלף של האצטדיון. ברגע שנכנסנו לעיר ראינו שכל המדרכות עמוסות במשפחות שיושבות עם צידניות לצד הכביש ומחכות. החנינו את האוטו ו... הצטרפנו. חיכינו עם ההמונים. ההבדל הוא שהם ידעו למה הם מחכים ואנחנו לא, אבל אם כולם שם, כנראה יש סיבה. הפסטיבל הצרפתי יחכה...
אומנם חיכינו יותר משעה, אבל אחרי שהתמקמנו (איפה שהצלחנו למצוא מקום פנוי בצל כי הכל היה עמוס וצפוף), גילינו שבקצה הבניין שלידו עמדנו, מחלקים חינם כפרסומת פופקורן, צמר גפן (סוכר על מקל, כזה של יום העצמאות), בלוני הליום ובקבוקי מים. זה מאוד עזר להמתנה הארוכה בהתחשב בזה שבאנו לביקור קצר בפסטיבל.
אמרנו שהדברים הטובים מתגלים במקרה? גילינו כי אנחנו מחכים ל- Great Circus Parade. נשמע מבטיח וכך גם היה.
כך נראה אחד הרחובות לפני תחילת המצעד:
ברגע שהכביש נסגר, כולם התפרסו לכיוון הכביש עד כמה שהתאפשר, ומיד רצו לכביש עם גירים והתחילו לסמן עיגולים. ראינו גם אישה אחת עם ערימת שטרות ירוקים ביד ורושמת כל מיני דברים. זה התחיל להיראות כמו הימור אבל לא ממש הבנו מה קורה שם.
המצעד התחיל. היו לא מעט ליצנים ולהטוטנים אחרים, אבל בעיקר המון כרכרות מובלות על ידי סוסים. חלק היו כרכרות עתיקות, חלק הובילו בעלי חיים (התעללות בחיות אבל זה נושא אחר) ורובן הגדול נשאו נגנים.
ואז, הבנו סוף סוף מה פשר העיגולים. מחיאות כפיים סוערות קיבל הסוס הבא, ובעיקר קריאות שמחה של בחור אחד שישב לפנינו:
וכיאה לאמריקאים טובים, בסוף המצעד צעדו מנקי הרחוב שיצאו עם חביות מלאות הודות לסוסים:
ואחריהן, לשמחתו של אייל... הידד ליעילות, צי מכוניות טיטוא שולבו כחלק מהמצעד וגם הכביש חזר לקדמותו (והיו
המון סוסים):
נועה הראתה סימני עייפות כבר במצעד (בכל זאת, הוא נמשך שעתיים וחיכינו יותר משעה עד שיתחיל):
אחרי המצעד עשינו סיבוב זריז בפסטיבל הצרפתי שהיה עמוס בכל מי שבא למצעד. בערב כשראינו חדשות התברר שהיו שם עשרות אלפי אנשים.
חזרנו עייפים אך מרוצים (מאוד!).
ועוד שתיים אחרונות כי אני חייבת.
(כן, זו היה יום הולדת מאוד מוצלח. תודה לכל המברכים)
אז אם יש למישהו מתכון מומלץ לקישואים (פרט ללחלק לשכנים כי זה גם קורה) תרגישו חופשי לשתף אותנו.
אז אם יש למישהו מתכון מומלץ לקישואים (פרט ללחלק לשכנים כי זה גם קורה) תרגישו חופשי לשתף אותנו.
