מאז שחזרנו למדיסון רוב הזמן קר. לפני החורף אמרו לנו שמכיוון שזו שנת אל-ניניו צפוי חורף חם יחסית. נראה לי ששכחו לספר את זה לחורף...
כשהיינו בארץ היו כאן סופות קרח, שאכן נובעות מהתחממות, ומספרים שהיה די סיוט, אז לשמחתנו זה נחסך מאיתנו. סוף השבוע אליו חזרנו היה קר במיוחד (מינוס 30) ולכן לא בילינו יותר מדי בחוץ.
השבוע השתדלנו לצאת החוצה עם הילדים אחרי הגן כשהדבר התאפשר, כי יש גבול כמה אפשר להיות בבית. מינון נכון בין סקי (לאייל) ומזחלת (לאייל ונועה) השאיר אותם מרוצים, ועדין מתלהבים מכל יציאה. יום אחד אפילו אייל אמר לי: "בישראל אין שלג, אז אי אפשר לעשות שם סקי. זה לא כיף".
באחד הימים השבוע ירד שלג יותר מ-24 שעות ברציפות, ולכן הנהיגה היתה די קשה (לא יכלו לפנות כמו שצריך). אבל מי צריך לנהוג? היו תנאים אידיאלים לקרוס-קנטרי-סקי. ברגע שאבי חזר מהעבודה, יצאנו החוצה ארבעתנו. נועה במזחלת ואייל על הסקיס. אחרי זמן לא מועט, אייל ביקש להצטרף לנועה במזחלת, אז הגיע תורי לקחת לראשונה החורף את המחלקיים שלי, וכך טיילנו לנו ברחבי השכונה, על מדרכות וכבישים לא מפונים, אבי גורר את אייל ונועה במזחלת, ואני לידם על הסקיס. כמובן שאסור לקפח אף אחד, ולכן בשלב כלשהוא נכנסתי הביתה עם הילדים, ואז הגיע תורו של אבי לסיבוב סקי משלו.
היום שוב הטמפרטורות ירדו לסביבות מינוס 20, ושקלנו להישאר בבית. אחרי שראינו שסימני שגעת החורף מתחילים להיראות על אייל ונועה, החלטנו שלא משנה מה ,יוצאים! נסענו לאגם מונונה (בדרך כלל אנחנו מגיעים לאגם מנדוטה, שנמצא במרחק הליכה), בערך 5 דקות נסיעה. באגם זה מכל מיני סיבות יש הרבה יותר דייגים מאשר במנדוטה הקרוב אלינו, ומכיוון שדייגים רבים בונים לעצמם מעין אוהלים קטנים, האגם ממש נראה כמו מושבת אוהלים. אייל ונועה היו במזחלת, ועצרנו ליד שני דייגים שרק התמקמו, והראו לנו איך הם קודחים את החור בקרח. הדייג איתו דיברנו טען שלוקחת לו בממוצע 3 דקות לדוג כל דג. לא חיכינו לראות את השלל שלו...
בשלב מסויים באמת נהייה קר, והחלטנו לקפוץ לבית קפה קרוב, ידידותי מאוד לילדים, וכך קינחנו והתחממנו כולנו בשוקו חם, כשבמקביל אייל ונועה יכלו לשחק שם בשולחן הרכבת ובדינוזאורים.
ככה הפכנו בוקר עם פוטנציאל עצום לעצבים ובוקר נפלא. חזרנו הביתה היישר לארוחת צהריים, עייפים אך מאוד מרוצים!
כשהיינו בארץ היו כאן סופות קרח, שאכן נובעות מהתחממות, ומספרים שהיה די סיוט, אז לשמחתנו זה נחסך מאיתנו. סוף השבוע אליו חזרנו היה קר במיוחד (מינוס 30) ולכן לא בילינו יותר מדי בחוץ.
השבוע השתדלנו לצאת החוצה עם הילדים אחרי הגן כשהדבר התאפשר, כי יש גבול כמה אפשר להיות בבית. מינון נכון בין סקי (לאייל) ומזחלת (לאייל ונועה) השאיר אותם מרוצים, ועדין מתלהבים מכל יציאה. יום אחד אפילו אייל אמר לי: "בישראל אין שלג, אז אי אפשר לעשות שם סקי. זה לא כיף".
באחד הימים השבוע ירד שלג יותר מ-24 שעות ברציפות, ולכן הנהיגה היתה די קשה (לא יכלו לפנות כמו שצריך). אבל מי צריך לנהוג? היו תנאים אידיאלים לקרוס-קנטרי-סקי. ברגע שאבי חזר מהעבודה, יצאנו החוצה ארבעתנו. נועה במזחלת ואייל על הסקיס. אחרי זמן לא מועט, אייל ביקש להצטרף לנועה במזחלת, אז הגיע תורי לקחת לראשונה החורף את המחלקיים שלי, וכך טיילנו לנו ברחבי השכונה, על מדרכות וכבישים לא מפונים, אבי גורר את אייל ונועה במזחלת, ואני לידם על הסקיס. כמובן שאסור לקפח אף אחד, ולכן בשלב כלשהוא נכנסתי הביתה עם הילדים, ואז הגיע תורו של אבי לסיבוב סקי משלו.
היום שוב הטמפרטורות ירדו לסביבות מינוס 20, ושקלנו להישאר בבית. אחרי שראינו שסימני שגעת החורף מתחילים להיראות על אייל ונועה, החלטנו שלא משנה מה ,יוצאים! נסענו לאגם מונונה (בדרך כלל אנחנו מגיעים לאגם מנדוטה, שנמצא במרחק הליכה), בערך 5 דקות נסיעה. באגם זה מכל מיני סיבות יש הרבה יותר דייגים מאשר במנדוטה הקרוב אלינו, ומכיוון שדייגים רבים בונים לעצמם מעין אוהלים קטנים, האגם ממש נראה כמו מושבת אוהלים. אייל ונועה היו במזחלת, ועצרנו ליד שני דייגים שרק התמקמו, והראו לנו איך הם קודחים את החור בקרח. הדייג איתו דיברנו טען שלוקחת לו בממוצע 3 דקות לדוג כל דג. לא חיכינו לראות את השלל שלו...
בשלב מסויים באמת נהייה קר, והחלטנו לקפוץ לבית קפה קרוב, ידידותי מאוד לילדים, וכך קינחנו והתחממנו כולנו בשוקו חם, כשבמקביל אייל ונועה יכלו לשחק שם בשולחן הרכבת ובדינוזאורים.
ככה הפכנו בוקר עם פוטנציאל עצום לעצבים ובוקר נפלא. חזרנו הביתה היישר לארוחת צהריים, עייפים אך מאוד מרוצים!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה