מזל שיש את הבלוג. מכיוון שאני לא סובלת מפיצול אישיות וגם לא נוהגת לנהל שיחות עם עצמי, רק לאחר הכתיבה בבלוג על היעדר השלכת השנה, עשינו מעשה. את הבלוג הקודם כתבתי בשבת, ובראשון בבוקר, מיד אחרי הדלקת המחשב נכנסנו לאתר שנותן תמונת מצב על צבעי השלכת ברחבי ויסקונסין. ראינו שבמדיסון אכן המצב לא משהו (בשביל זה לא היינו צריכים את האתר) אבל שבמרחק שעה נסיעה, באזור מוכר ואהוב, המצב לא רע בכלל. נכנסנו לאוטו ונסענו. התמונות די עשו עוול לצבעים האמיתיים, אבל יותר טוב מכלום. בתמונה רואים מצב אופייני לעצים מעבר למטע התפוחים.
בהמשך השבוע הגנים של אייל ונועה יצאו לטיול לחוות דלעות (הלואין מתקרב ובא). לכל קבוצה בגן יכלו להצטרף שלושה מבוגרים מלווים אז הצטרפתי לקבוצה של נועה. מכיוון שהיתה אמא נוספת שיש לה בת בקבוצה של נועה ובת בקבוצה של אייל, הם סידרו ששתי הקבוצות האלו יהיו ביחד במהלך היום. התמונות בהמשך הן רק של נועה בגלל שאייל סירב להצטלם.
אחרי שכל הילדים הגיעו לגן, הגננת אספה אותם, והסבירה שיוצאים לטיול. השלב הבא היה כמובן להתחיל להלביש את הילדים. זה לא פשוט בטמפרטורות האלה. מצד שני זה עוד יהיה מסובך יותר בהמשך, כשיהיה שלג. את הווסטים האלו מלבישים מעל השכבה העליונה בכל יציאה משטח הגן (לא כשיוצאים לחצר), למקרה שילד ילך לאיבוד.
כשהגענו לחווה עלינו על מה שרואים בתמונה, שנראה די כמו כלוב. זה נגרר על ידי טרקטור גדול מאוד לשמחת הילדים.
משם הגענו לאזור עם דלעות, בו כל ילד יכל לקחת דלעת אחת. בדרך עברנו ליד השדות וראינו דלעות ענקיות. כתבתי לקחת ולא לקטוף, כי במקום שאליו הביאו אותנו הונחו הרבה דלעות קטנות, והילדים פשוט הרימו אותן מהקרקע. מכיוון שמדובר בילדים בני שנתיים עד חמש, זה לא ממש קריטי.
בהמשך הם הסתובבו בחווה, ראו הרבה חיות והאכילו את חלקן. אחרי ארוחת צהריים במבנה סגור חלקית (חם יחסית לסביבה) חזרנו הביתה עייפים אך מרוצים!
אז כן, עכשיו גם לנו יש לפני הדלת שתי דלעות לקראת הלואין.
ועוד בקשה מוזרה. כמו שכתבתי אנחנו מגיעים בחורף לביקור. אם במקרה יש למישהו כסא לרכב להשאיל לנו (לכל התקופה או חלק ממנה), ויוכל לחסוך לנו להיסחב הלוך חזור עם המפלצות האלו שנקראות כסא בטיחות לרכב, מאוד נודה לו :-)
בהמשך השבוע הגנים של אייל ונועה יצאו לטיול לחוות דלעות (הלואין מתקרב ובא). לכל קבוצה בגן יכלו להצטרף שלושה מבוגרים מלווים אז הצטרפתי לקבוצה של נועה. מכיוון שהיתה אמא נוספת שיש לה בת בקבוצה של נועה ובת בקבוצה של אייל, הם סידרו ששתי הקבוצות האלו יהיו ביחד במהלך היום. התמונות בהמשך הן רק של נועה בגלל שאייל סירב להצטלם.אחרי שכל הילדים הגיעו לגן, הגננת אספה אותם, והסבירה שיוצאים לטיול. השלב הבא היה כמובן להתחיל להלביש את הילדים. זה לא פשוט בטמפרטורות האלה. מצד שני זה עוד יהיה מסובך יותר בהמשך, כשיהיה שלג. את הווסטים האלו מלבישים מעל השכבה העליונה בכל יציאה משטח הגן (לא כשיוצאים לחצר), למקרה שילד ילך לאיבוד.
כשהגענו לחווה עלינו על מה שרואים בתמונה, שנראה די כמו כלוב. זה נגרר על ידי טרקטור גדול מאוד לשמחת הילדים.
משם הגענו לאזור עם דלעות, בו כל ילד יכל לקחת דלעת אחת. בדרך עברנו ליד השדות וראינו דלעות ענקיות. כתבתי לקחת ולא לקטוף, כי במקום שאליו הביאו אותנו הונחו הרבה דלעות קטנות, והילדים פשוט הרימו אותן מהקרקע. מכיוון שמדובר בילדים בני שנתיים עד חמש, זה לא ממש קריטי.
בהמשך הם הסתובבו בחווה, ראו הרבה חיות והאכילו את חלקן. אחרי ארוחת צהריים במבנה סגור חלקית (חם יחסית לסביבה) חזרנו הביתה עייפים אך מרוצים!
אז כן, עכשיו גם לנו יש לפני הדלת שתי דלעות לקראת הלואין.
ועוד בקשה מוזרה. כמו שכתבתי אנחנו מגיעים בחורף לביקור. אם במקרה יש למישהו כסא לרכב להשאיל לנו (לכל התקופה או חלק ממנה), ויוכל לחסוך לנו להיסחב הלוך חזור עם המפלצות האלו שנקראות כסא בטיחות לרכב, מאוד נודה לו :-)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה