או לחילופין- עוד חלום שמתגשם לו :-)
הגן של אייל ונועה נמצא באוניברסיטה, מרחק של פחות מ-10 דקות נסיעה, אבל בכל זאת, צריך להכנס כל בוקר וצהריים לאוטו ולנסוע. נכון, אפשר גם עם אופניים (ואז גם בהלוך וגם בחזור הדרך מסתיימת בעלייה די חדה) או לחילופין באוטובוס (ואז יש סיכוי לפגיעה בברך אם לא נזהרים כמו שאבי למד על בשרו...).
בשנה שעברה הודיעו לנו שיש תוכנית לבנות בניין חדש לגן, ולכן הגן יעבור למשך שנתיים למבנה זמני. ואז דחו את התוכניות לינואר. ואז למרץ.... מזכיר קצת את לוחות הזמנים בארץ? קצת כן וקצת לא. נכון שלוח הזמנים נדחה כל הזמן, אבל הכל היה לפני תחילת העבודות. אחרי שהחליטו על מרץ והתחילו לעבוד, עמדו בצורה די מרשימה בלוח הזמנים (זה לא שהתחילו לעבוד ופתאום כלום לא היה מוכן בזמן).
ואיפה המבנה הזמני למשך אותם שנתיים? במרחק 200 מטר מהבית שלנו! אז כן, מעכשיו זה לא סתם ביטוי "הולכים לגן", כי באמת, הולכים לגן! (אפשר גם עם אופניים, אבל הפעם אני לא אהיה זו שתרכב).
בתור אחת שלא גרה כמעט בעיר גדולה, ואף פעם לא בקיבוץ, שעם כל השוני המשותף לשניהם זה שהכל קרוב ונגיש, אני לא חושבת שהיו ימים רבים בחיי הבוגרים בהם לא נכנסתי לרכב, גם אם לנסיעה קצרה. כנראה שזה הולך להשתנות!
לקראת המעבר לא היה גן השבוע. כל השבוע הגננות והצוות העבירו את כל הציוד וסידרו את המבנה החדש, ולקראת סוף השבוע היתה ביקורת לקבלת כל האישורים הדרושים לפתיחת הגן. מכיוון שכל התקופה האחרונה היה עוד קר למדי, כבר התחלתי לחשוב על דברים שניתן לעשות עם הילדים בלי להתחרפן. במקור חשבנו על טיול ארוך, אבל מכל מני סיבות ויתרנו. בהמשך חשבנו על טיולים באזור הקרוב, ולבסוף החלטנו שאבי יעבוד כרגיל, מקסימום ילך קצת יותר מאוחר ויחזור מוקדם יותר, ואני אשתדל לארגן לילדים סוג של שגרה כדי שלא יתחרפנו, ומקסימום אחר הצהריים נלך לבריכה או למשחקיות.
התמזל מזלנו וזכינו בשבוע אביבי מושלם! כל בוקר, אחרי מריחת קרם שיזוף (ואנחנו בחודש מרץ בויסקונסין, לא בטבעון) וחבישת כובע, יצאנו החוצה. במשך שעתיים לפחות בילינו בחוץ. עם בועות סבון, בלי בועות סבון, ברגל, באופניים, מגן משחקים אחד לשני, להגיד שלום לגננות דרך החלון, הכל היה לנו... מדהים מה שקצת שמש עושה אחרי חורף מושלג. חזרנו הביתה עייפים אך מרוצים היישר לארוחת צהריים, ממנה קצת משחקים ולמיטה, ואחרי שנ"צ, ישר החוצה להמשיך לשחק, הפעם בגינה ליד הבית, ככה כמעט עד ארוחת הערב. אחר הצהריים כל הילדים יצאו מכל הבתים, והיה נחמד לראות את הגינות מתמלאות. כולם נהנו ממזג האויר החמים אחרי החורף (ואייל נהנה במיוחד ללבוש חולצה קצרה).
לקראת סיום השבוע, בשישי בלילה ירד שלג, ובבוקר שבת קמנו שוב כשהכל לבן מסביב. אחר הצהריים שוב התחמם והכל נמס (והיה לא מעט שלג), והיום (ראשון) כבר אכלנו צהריים בחוץ ואחרי שסיימנו לאכול נועה שיחקה בארגז החול ואייל רכב על האופניים מסביב לשכונה.
אח, החיים הטובים.
וכאמור, מחר הולכים לגן!
הגן של אייל ונועה נמצא באוניברסיטה, מרחק של פחות מ-10 דקות נסיעה, אבל בכל זאת, צריך להכנס כל בוקר וצהריים לאוטו ולנסוע. נכון, אפשר גם עם אופניים (ואז גם בהלוך וגם בחזור הדרך מסתיימת בעלייה די חדה) או לחילופין באוטובוס (ואז יש סיכוי לפגיעה בברך אם לא נזהרים כמו שאבי למד על בשרו...).
בשנה שעברה הודיעו לנו שיש תוכנית לבנות בניין חדש לגן, ולכן הגן יעבור למשך שנתיים למבנה זמני. ואז דחו את התוכניות לינואר. ואז למרץ.... מזכיר קצת את לוחות הזמנים בארץ? קצת כן וקצת לא. נכון שלוח הזמנים נדחה כל הזמן, אבל הכל היה לפני תחילת העבודות. אחרי שהחליטו על מרץ והתחילו לעבוד, עמדו בצורה די מרשימה בלוח הזמנים (זה לא שהתחילו לעבוד ופתאום כלום לא היה מוכן בזמן).
ואיפה המבנה הזמני למשך אותם שנתיים? במרחק 200 מטר מהבית שלנו! אז כן, מעכשיו זה לא סתם ביטוי "הולכים לגן", כי באמת, הולכים לגן! (אפשר גם עם אופניים, אבל הפעם אני לא אהיה זו שתרכב).
בתור אחת שלא גרה כמעט בעיר גדולה, ואף פעם לא בקיבוץ, שעם כל השוני המשותף לשניהם זה שהכל קרוב ונגיש, אני לא חושבת שהיו ימים רבים בחיי הבוגרים בהם לא נכנסתי לרכב, גם אם לנסיעה קצרה. כנראה שזה הולך להשתנות!
לקראת המעבר לא היה גן השבוע. כל השבוע הגננות והצוות העבירו את כל הציוד וסידרו את המבנה החדש, ולקראת סוף השבוע היתה ביקורת לקבלת כל האישורים הדרושים לפתיחת הגן. מכיוון שכל התקופה האחרונה היה עוד קר למדי, כבר התחלתי לחשוב על דברים שניתן לעשות עם הילדים בלי להתחרפן. במקור חשבנו על טיול ארוך, אבל מכל מני סיבות ויתרנו. בהמשך חשבנו על טיולים באזור הקרוב, ולבסוף החלטנו שאבי יעבוד כרגיל, מקסימום ילך קצת יותר מאוחר ויחזור מוקדם יותר, ואני אשתדל לארגן לילדים סוג של שגרה כדי שלא יתחרפנו, ומקסימום אחר הצהריים נלך לבריכה או למשחקיות.
התמזל מזלנו וזכינו בשבוע אביבי מושלם! כל בוקר, אחרי מריחת קרם שיזוף (ואנחנו בחודש מרץ בויסקונסין, לא בטבעון) וחבישת כובע, יצאנו החוצה. במשך שעתיים לפחות בילינו בחוץ. עם בועות סבון, בלי בועות סבון, ברגל, באופניים, מגן משחקים אחד לשני, להגיד שלום לגננות דרך החלון, הכל היה לנו... מדהים מה שקצת שמש עושה אחרי חורף מושלג. חזרנו הביתה עייפים אך מרוצים היישר לארוחת צהריים, ממנה קצת משחקים ולמיטה, ואחרי שנ"צ, ישר החוצה להמשיך לשחק, הפעם בגינה ליד הבית, ככה כמעט עד ארוחת הערב. אחר הצהריים כל הילדים יצאו מכל הבתים, והיה נחמד לראות את הגינות מתמלאות. כולם נהנו ממזג האויר החמים אחרי החורף (ואייל נהנה במיוחד ללבוש חולצה קצרה).
לקראת סיום השבוע, בשישי בלילה ירד שלג, ובבוקר שבת קמנו שוב כשהכל לבן מסביב. אחר הצהריים שוב התחמם והכל נמס (והיה לא מעט שלג), והיום (ראשון) כבר אכלנו צהריים בחוץ ואחרי שסיימנו לאכול נועה שיחקה בארגז החול ואייל רכב על האופניים מסביב לשכונה.
אח, החיים הטובים.
וכאמור, מחר הולכים לגן!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה