הזכרון של אייל

כבר מזמן שמנו לב שלאייל יש זכרון מדהים.
מזהה מקומות, זוכר דברים.

הנה כמה דוגמאות שהפתיעו אותנו (ממש לא כולן, היו עוד הרבה):

עבר כבר לא מעט זמן מאז ביקרנו במוזיאון במילווקי והוא מידי פעם שולף מהזכרון דברים שראינו שם.

שלושה חודשים בערך אחרי שהגענו הוא התחיל לדבר על המטוס שדוד אמיר בנה לו (מלגו), דבר שאכן היה.

לפני שבוע הוא ביקש ללבוש את "חולצת שחרונת" (לפני שעזבנו קיבל מתנה מיונתן ושחר מהגן שלו, חולצה עם תמונה של שלושתם). מכיוון שלא לבש את החולצה מאז ספטמבר (קצרה...) הופתעתי אבל נתתי לו. כשראה את התמונה, טרח "להלשין" לי שיונתן שפך לו בועות סבון על הסנדל (דבר שקרה אי שם באוגוסט כשנפגשנו בדשא). הפעם כבר די הופתעתי. אומנם יוצא לנו לדבר על יונתן ושחרונת מידי פעם, אבל החולצה לא הוזכרה ובטח לא זה שיונתן שפך את בועות הסבון...

והדבר שהכי הפתיע אותי וגרם לי לכתוב את הפוסט הזה קרה היום בארוחת הערב. אכלנו פיצה, ואייל אוהב שחותכים לו אותה ולאכול עם מזלג. פתאום הוא שואל אותי אם אפשר לאכול את הפיצה ביד כמו נטע. נטע? אין כאן במדיסון שום נטע, אין במשפחה... שאלתי אותו: "איזה נטע?" בשיא הטבעיות אמר "נטע של צביק" . אי שם בקיץ האחרון אכלנו עם נטע, רינת וצביק פיצה במרכז טבעון, הילד לא טועה... (אז רינת, אם את קוראת אותנו, לא שכחנו אתכם. בטח לא אייל. הוא גם הזכיר בעבר את החיות שצביק החזיק בפינת ליטוף ברמת הדסה).

אכן זכרון מדהים, ואני רק תוהה, לאור העובדה שעשינו מעבר לא קל, (בטח לא לילד שרגיל להתבטא ופתאום לא מבינים אותו) איזה דברים וזכרונות עוד הוא צובר בבטן...