31 באוגוסט – גן ילדים
עכשיו שיש כסא ושולחן פתאום יותר נוח לעבוד עם המחשב, אז יש תפוקה.
כבר די הרבה שאלו אותי על הגן כאן, והבטחתי לפרט במייל.
הגן כאן נראה מאוד מבטיח, ואני בטוחה שאחרי שנתגבר על הקשיים הראשונים יהיה מעולה.
מקווה שהם יצליחו לתקן את הנזקים משער העמקים...
מדובר בקבוצה של 15 ילדים ברוטו. נטו אין יותר מ-12. מוזר? יש ילדים שרשומים ליומיים בשבוע ויש כאלו שלשלושה. זה בנוי ככה שבכל אחד מהימים עד הצהרים יש 12 ילדים, ועד חמש וחצי נשארים רק שמונה. הצוות הרשמי הוא 2 גננות, אבל לפחות עד עכשיו תמיד הן היו 4 (2 סטודנטיות לחינוך, וגם הן קבועות. לא מתחלפות כל יום כמו ב...).
החדר לא גדול, אבל נראה כמו התיק של מרי פופינס. מדהים כמה דברים יש בכזה חלל קטן ולא מרגיש דחוס בכלל. גם שולחן אוכל, עוד שולחן שמשחקים בו, מטבח, פינות לרוב, "מרפסת" שהילדים יושבים בה עם ספר, שולחן מים. מה לא? וברגע שהם יוצאים לחצר, הכל איך שהוא מתאפסן ולחדר מכניסים מיטות לילדים לקראת שנת הצהריים. לא האמנתי איך הכל נכנס שם.
הכל נגיש כל הזמן. יש המון מגירות עם ציוד יצירה (דבק, טושים, צבעים, מספריים, מדבקות) והמגירות נגישות לילדים. לא רוצה לחשוב מה היה קורה למגירות האלו בארץ.
מכוונים את הילדים לעצמאות. קשה לי להסביר, ומצטערת על ההשוואה כל הזמן לארץ (זה מה שאני מכירה) אבל אני חושבת שזה נעשה בכיוונים הרבה יותר נכונים. בעצם מעבירים אחריות לילד לגבי עצמו. ילד לא ישב לשולחן לפני שרחץ ידיים (גם לא לחטיף של הבוקר). ילד שמתיישב מקבל את האוכל על מפית (אותה יקח בעצמו בסוף הארוחה לפח), כוס שתיה וקנקן קטן ממנו ימזוג לעצמו את השתיה. זה כל כך יפה איך הכל מותאם לגודל שלהם ככה שהם באמת יכולים לעשות את הדברים לבד לגמרי. הילדים מביאים ארוחת צהרים מהבית, אז בסוף הארוחה כל ילד לוקח את הקערה שלו ושם אותה חזרה בתיק האוכל שלו, ואותו שם במקום בחזרה. פשוט יפה לראות איך ילדים בני שנתיים עושים את זה.
השירותים זה חדר ממש חמוד. כמו שנראים שירותים בקניון לדוגמא של מבוגרים, אבל בקטן (וללא תאים כמובן). 3 אסלות נמוכות, 3 כיורים נמוכים, מתקן לסבון בגובה שלהם וגם המתקן לניירות לניגוב ידיים בגובה הנכון. לא יודעת איך זה בגנים אחרים, אבל בשער העמקים הילדים עמדו על קצות האצבעות כדי להגיע לכיור ולנייר לידיים. פה זה מותאם לגודל שלהם בדיוק.
ושלא נדבר על הילדים כאן. לא נעים לי. אני מרגישה שאייל כל כך ברברי. הוא נותן מכה לילד, או דוחף, אז הילד אומר לו.... סליחה! לא מרביץ חזרה, לא דוחף חזרה ולא צועק. פשוט מבקש סליחה! אני מקווה מאוד שאייל ילמד מהם (וגם שלא יאכלו אותו כשנחזור חזרה לארץ...).
אני מרוצה. מקווה שאייל יתגבר מהר על הקשיים הראשונים ויתחיל לקשקש באנגלית... בינתיים לא פשוט לו, אבל השיפור מיום ליום (והיו רק שלושה) בהחלט מעודד.
שנה טובה לכולם,
איריס.
שוב שלום,
אצלנו יום ראשון. אמצע הסופ"ש (התחיל אתמול, ומחר חג כאן אז זה סופ"ש ארוך).
אתמול המשכנו במסע לציוד הבית. הלך דווקא לא רע בכלל. מדהים כמות הגארז' סיילים כאן. בהתחלה עוד חיפשנו כתובות באינטרנט. אח"כ הבנו שמי שמפרסם אלו הנידחים. צריך פשוט לנסוע בעיר משלט לשלט וזה פשוט לא נגמר. כנראה כי זו התקופה שכולם עוברים בה דירות.
היו לנו כמה הצלחות. אני כבר לא יושבת על הרצפה עם המחשב. הוא (המחשב) זכה בשולחן שנראה לא רע בכלל ונמצא במחיר סמלי ביותר. באותו מקום קנינו גם גריל חשמלי, שגם אם לא נשתמש בו, עם כמה שהוא עלה זה לא נורא. זו ההזדמנות שלכם להציע מתכונים J
השולחן די סתם את הרכב (שדרך אגב, קנינו ביום שישי. מזל טוב לנו) ואבי הוריד אותי ואת הילדים בבית והמשיך בסיבוב קטן. הוא חזר עם שני טרקטורים של בוב הבנאי לאייל. אייל עדין לא נפרד מהם. אחרי ארוחה זריזה הצטרפנו אליו לסיבוב נוסף (שנ"צ לילדים באוטו. לא תמיד הכל אידיאלי). חזרנו עם שולחן אוכל ומזחלת שלג לנועה.
אתמול גם ראינו את ההווי האמריקאי במיטבו. בעודנו נוסעים בעיר, נהר אדום של אנשים זרם ברחוב לאותו הכיוון. מסתבר שנפתחה אתמול עונת הפוטבול מכללות. זה נראה כאילו כל העיר לבשה אדום והלכה לראות את המשחק. בהחלט מחזה מרשים.
היום החלטנו לבדוק את הסביבה, ולטייל קצת ליד אגם שנמצא במרחק 40 דק' מאיתנו (כאילו חסרים אגמים במרחק 2 דק'). הכנו את עצמנו לטיול קליל. הגענו למקום מדהים. אגם עם חוף רחצה, מדשאות מדהימות והמון ספסלים. החלטנו לוותר על הטיול. אייל חלץ סנדלים ורץ להשתכשך במים, אני קיפלתי את המכנסיים והתאמנו את עצמנו למצב. טיילנו עם אייל לאורך החוף בין המוני דגיגונים קטנים. גם נועה ניסתה לקפוץ למים.... היה ממש כיף (תמונות בקרוב). בדרך הביתה באופן מפתיע עברנו ליד עוד גארז' סייל (באמת לא מתוכנן). זהו, עכשיו יש לנו גם כסאות לשבת עליהם (לילדים היו משבוע שעבר. לאבי ולי לא היו). ממש מרגישים בורגנים...
המטרה הבאה- סלון ואז אנחנו באמת מסודרים, וכולכם מוזמנים לבוא J
שולחת קצת תמונות, אבל הן יגיעו במייל נפרד (כדי שפיקסה תכווץ אותם וזה לא יהיה כבד מידי...).
בהצלחה לכל מי שמתחיל מחר גן /בית ספר. חוויות מהגן של אייל שהתחיל לפני שלושה ימים בקרוב.
איריס.
שלום לכל היהודונים בלבנט,
איך גידי אומר? א מ ר י ק ה. לא רע פה, הייתי אומר. סנאים ליד החלון, עצים גדולים והרבה דשא, אנשים שמבקשים סליחה אחרי שאתה דורס אותם עם העגלה של נועה. מה רע? הטיסות עברו בסדר יחסית לעובדה שהיינו עם שני בנדיטים קטנים. הלילה במלון בלונדון היה פשוט ברכה, וזמן טוב לתדלוק בין שתי הטיסות. חוץ מזה, אין כמו לנסוע באוטובוס קומותיים אנגלי יחד עם עוד 350 פקיסטנים וסודאנים.
בשיקאגו לקחנו ג'יפ גדול ושתיין בנזין, אבל שש המזוודות שלנו, העגלה של נועה, ושלושה תיקי גב נכנסו בו יופי יופי.אחרי עוד לילה במלון משובח במדיסון נכנסנו לבית החדש במעונות, והוא יופי של דבר. חצר ענקית בחוץ, רצפה מעץ ושכנים נחמדים ועוזרים. נועה קצת חולה אז היא ואייל מתעמרים אחד בשני מדי פעם, או כל שתי דקות בממוצע, אבל חוץ מזה הכל בסדר. אני מקיף את העיר בין גראז' סיילס לחנויות יד שניה כדי למלא את הבית, אבל כושל בתפקידי כנראה כי חוץ ממזרונים לשינה כיסא אוכל לאייל ומדפים לסלון הבית ריק. אנחנו אוכלים על הרצפה או על שולחן פיקניק בחוץ, וכבר כואב לי התחת מרוב עבודה עם הלפטופ על הרצפה. מחר אני הולך לחפש אוטו ולארגן את הניירת בעבודה. יהיה בסדר, בסוף נהיה מאורגנים כמו שצריך. יש כאן עגבניות ב-25 שקלים לקילו (אורגניות לפחות) ותענוגות אחרים, אבל מוצרי היסוד וכלי המטבח עלו גרושים. לפני שעה ישבתי על אדן החלון והסתכלתי על החצר ואיריס אמרה לי שהיא מבינה למה אנשים לא חוזרים לארץ. באמת לא רע פה, אבל זה מפרספקטיבה של פחות משבוע.
אני מצטער שלא כתבתי קודם, אבל באמת היינו עסוקים בלעשות סדר בבלאגן הזה. במייל הבא אני אוסיף כמה תמונות כדי שתקלטו את הראש פה. אחרי שנתאפס על עצמנו אפשר יהיה לתקשר בצורה יותר סדירה.
נשתמע,
אבי
23 באוגוסט- איפה אנחנו גרים
הי,
קודם כל עכשיו סוף סוף הכנתי רשימת תפוצה מסודרת למיילים האלו, ככה שחלקכם קיבלתם את המייל הראשון וחלקכם לא.
אז רק הבהרה קטנה- מכיוון שייקח זמן עד שאבי יעדכן את הבלוג, זו הדרך שלי (איריס) לעדכן באופן קצת יותר שוטף. מן הסתם בהתחלה יהיה יותר מה לספר ועם הזמן פחות.
אם מישהו לא מעוניין להיות חלק מהרשימה, שיגיד ואני אמחק. לא רוצה לשלוח בכוח ולא נעלבת. מבטיחה.
אחרי ה-מ-ו-ן שעות של נסיעה-מטוס-נסיעה-סידורים-קניות-עוד סידורים ועוד קניות, שנפרסו על 4 ימים שלמים, החלטנו לחוס על הקטנטנים ולעשות משהו שטוב להם במקום לגרור אותם איתנו.
אתמול אחה"צ החלטנו שנישאר באזור.
התחלנו ללכת לטיול בסביבה הקרובה, אבל די מהר הבנו שאייל לא ממש במצב רוח ללכת בקצב שלנו, ולנועה לא ממש בא לשבת בעגלה בקצב ההליכה של אייל.
המעונות בנויים כך שיש מעין חצר פנימית (גדולה מאוד) שמשותפת לכל כמה בתים. המרחב הזה ברובו דשא, ובמרכז יש ארגז חול ובנוסף מתקן (כמו בגני משחקים רגילים). החלטנו לחזור הביתה לגן המשחקים הזה, שלמעשה נמצא כ-20 צעדים מדלת הסלון שלנו.
שמעו? לא צריך יותר מזה. במשך יותר משעה אייל ונועה שיחקו. אני ישבתי רוב הזמן בצד ורק הסתכלתי עליהם. התפלשו להם בחול ונהנו מכל רגע. אח"כ טיפסו שוב ושוב על המתקן. היה ממש תענוג. העברנו ככה אחה"צ שלם. משם ישר למקלחת (שניהם היו מלאים בחול) וארוחת ערב. סוף סוף הם הלכו לישון בשמונה כמו שהם רגילים (עד עכשיו כל יום זה היה הרבה יותר מאוחר), ובעקבות זה גם השינה שלהם היתה הרבה יותר טובה.
מנסים לחזור לאט לאט לשגרה (שגרה חדשה אבל שגרה).
היום בבוקר אבי עשה סיבוב גארז' סיילים (בהצלחה חלקית ביותר אבל זה לא חשוב) אז יצאתי איתם לסיבוב קטן באזור. איך שיוצאים מהבית, סנאי קטן מחכה לנו בכניסה להגיד בוקר טוב זה כמובן עשה לאייל את היום. אח"כ כל הטיול כל מקל שהוא ראה הוא רץ אליו לבדוק אולי זה עוד סנאי...
חוזרים הביתה. נועה ישר מתחילה לעלות ולרדת במדרגות. אומנם הן צרות ככה שחייבים להיות צמודים אליה, אבל היא כל כך נהנית ועושה את זה כל כך יפה. טוב, היא התאמנה הרבה בשבוע שגרנו אצל סבא-סבתא בנופית.
מה אני מנסה להגיד? לפחות להתחלה, כשהכל עוד חדש, יש מבחינתנו אין ספור אטרקציות צמוד לבית. החצר הפנימית הזו זה משהו ממש נחמד. זה אולי נשמע צפוף (וזה מה שחשבנו לפני שבאנו), אבל זה ממש לא. בו זמנית די הרבה מהשכנים ישבו במרפסות (עם בירה/ עשו על האש/ ילדים שיחקו) ולכל אחד היה את השקט שלו.
שורה תחתונה- אנחנו מרוצים! בואו לבקר .
וסתם חוויות מעכשיו,
אבי חזר מסיבוב נוסף של גארז' סיילים. הפעם הוא הצליח לחזור עם כסא אוכל מעץ לאייל (ממש יפה. אני כבר חושבת איך להביא אותו לארץ), ועם צמד מזרונים גדולים במצב מעולה בשבילנו. חזר, ורואה באותו מרחב משותף שהרגע כתבתי עליו) מהחלון מישהו מהמעבדה שלו (פגש אותו כשהיה כאן באפריל). מסתבר שהוא גר 2 דלתות מאיתנו. הוא עוזב בסוף ספטמבר והם כבר מדברים על מה נוכל לקבל מהם... העניינים הולכים ומסתדרים לאט לאט.
זהו. מחכים שאייל יתעורר וניסע לפגוש זוג ישראלי עם ילד בגיל של אייל שעזר לנו מאוד בשלט רחוק וגם עכשיו כשהגענו. ניפגש בפארק כדי שהילדים יהנו.
שבוע טוב לכולם (אנחנו רק מתחילים את הסופ"ש),
איריס.
21 באוגוסט – ד"ש ממדיסון
החלטתי לכתוב לכם למייל בעצמי בלי קשר לבלוג. אומנם זוהי בדיוק מטרת הבלוג, אבל מכיוון שאבי לא יכתוב עד שלא תצא לו יצירת מופת, ואחרי שראיתי איך הוא כותב אני לא מעיזה לכתוב שם, נראה לי שהערוץ הזה יתאים לי יותר. ככה אני גם בוחרת למי לשלוח ויודעת מי קורא את זה, ככה שצריך פחות צנזורה...
נתחיל מהסוף. עכשיו אני יושבת לי בכייף בחדר במלון במדיסון. השעה תשע וחצי בבוקר (אצלכם כבר חמש וחצי בערב). נועה ישנה על המיטה, ואבי נסע עם אייל לקחת מפתחות לדירה שלנו במעונות.
שנחזור להתחלה?
יצאנו ביום שלישי בצהרים לנתב"ג. הודות לאמיר שהביא רכב גדול מהקיבוץ כל המזוודות יכלו להגיע איתנו. כנראה שיש יתרון להגיע עם שני ילדים. עובד נחמד בנתב"ג שראה אותנו קרא לנו הצידה, ולקח אותנו לצ'ק אין של המחלקות הראשונות, וחסך לנו לפחות 20 דקות של עמידה בתור. הפרידה היתה קצרה ומהירה כדי להקל על כל הצדדים. בנתב"ג יש אזור עם משחקים לילדים ככה שההמתנה לטיסה עברה ממש מהר. בטיסה החבר'ה התנהגו למופת. עבר פשוט מושלם. אפילו אחד הדיילים אמר לי כשירדנו מהמטוס שנמשיך להביא עוד ילדים כי מצליח לנו. תמיד כיף לשמוע :-)
נסענו למלון בלונדון. החלטה פשוט גאונית (של אבי). ככה ישנו טוב בלילה לפני שיצאנו, אבל גם הצלחנו אנחנו והילדים לישון בין שתי הטיסות עוד כמה שעות טובות. המלון ממש קרוב לשדה תעופה והחדר היה מאוד נוח. זה מלון שמותאם לילדים. אומנם לא ניצלנו את כל מה שיש שם (לא ניצלנו כלום), אבל מבחינתנו זה בא לידי ביטוי בזה שהחדר היה גדול ומרווח. לול לנועה, מיטה לאייל. פשוט היה שם כל מה שצריך.
על הבוקר, אחרי אמבטיה כייפית לשניהם יחד (בלילה הגענו כשהם ישנו ונכנסו ישר למיטה), יצאנו להיתרו. בארץ אמרו לנו שאין לנו מושבים יחד, אז רצינו להגיע מוקדם כדי לסדר את זה. כשניגשנו לדלפק כבר בדקו את כל הטפסים (מה שלא היה צריך לעשות כי כבר עשינו צ'ק אין, רק רצינו להחליף מושבים) והסתבר שהכסא לרכב לא הגיע מהארץ. לא נורא, תמיד אפשר להשכיר אחר. זה עדיף מאשר מזוודה חסרה... לפחות ידענו מראש וזה חסך לנו זמן בהמשך בשיקגו.
הטיסה השנייה היתה כבר יותר ארוכה, אבל הודות למיקום מעולה (עם ה-מ-ו-ן ) מקום לפני הרגליים, ככה שיכלנו לשבת ולשחק עם הרצפה, גם היא עברה בסדר גמור. אומנם לקראת הסוף לאייל נמאס ועם כל ההתלהבות ממטוסים נראה לי שהוא יוותר על עוד טיסה בקרוב, אבל למרות זאת הם היו ממש בסדר. נחתנו בשתיים בצהריים, רק שבשעון ישראל זה היה 10 בלילה והעייפות התחילה להראות אצל הילדים. תור ארוך במעבר הדרכונים, לאסוף 6 מזוודות (+ 3 תיקים שאיתנו ועגלה ושני ילדים), לבדוק מה קורה עם הכסא לאוטו, ולקחת את הרכב השכור. בשעה 4 וחצי סוף סוף יצאנו משדה התעופה בשיקגו, עם שני ילדים שפוכים שנרדמו בשניה. לקראת שבע הגענו למלון במדיסון. שוב אמבטיה כייפית לילדים שתעיר אותם, הלכנו לאכול ארוחת ערב (גם כי רצוי לאכול וגם כדי למשוך את כולנו כמה שיותר כדי לישון טוב ולהתגבר על הג'ט לג).
זה הכל. עכשיו אנחנו כאן במלון. רבי כבר חזר. עוד רגע יוצאים לכיוון הבית החדש. אייל במצב רוח מעולה. נועה חטפה וירוס שלשולים והקאות כדי לגוון לנו את החיים.
זהו, זזים להתחיל באמת את החיים במדיסון.
נשתמע,
איריס.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה