רוב הפוסטים הם בעיקר על איפה היינו ומה עשינו. אז היום בא לי לכתוב קצת יותר על אייל ונועה.
אנחנו כאן כבר שבעה חודשים, מה שאומר שהחבר'ה גדלו לא מעט.
אייל התחיל לאחרונה לקשקש באנגלית. אוצר מילים מאוד מגוון המיושם בבית בעיקר כלפי נועה: mine, don't touch it, sit, no Noa. הבנתם את הרעיון, נכון? לספור הוא מעדיף באנגלית, אבל בעיקר חשובה לו ההפרדה. אם אבי או אני ננסה להגיד לו משהו באנגלית זה לא יתקבל בשמחה, ובטח לא אם הגננת תנסה להגיד לו שלום כשהוא הולך הביתה במקום בי בי. אייל מאוד אוהב שחברים באים אליו, וכל היום מבקש שנזמין חברים. אומנם כרגע זה קורה בעיקר עם הישראלים, אבל כנראה שדרכו ניצור את הקשר עם המקומיים (או הסינים). כל פעילות בחוץ תתקבל בברכה בהתאם לעונה (התפלשות בשלג, דריכה בשלוליות או רכיבה על אופניים וגן משחקים). הוא מאוד מאוד מתגעגע לארץ, ומבטא את זה בדרכו שלו. הייתי מתה לדעת איך יגיב לביקור בארץ, אבל כנראה שנאלץ לחכות קצת כדי לראות את זה.
נועה הגיעה לכאן בגיל שנה, ככה ששבעה חודשים זה המון! הילדה עמוק בגיל שנתיים (לא כרונולוגית, אבל המבין יבין). מדברת, אם יש ברקע שיר תשלים סוף כל משפט, ואם לא, תשיר לעצמה. ממש ככה שאפשר לזהות את השירים. מבחינת דיבור היא הגיעה לצירוף של 3-4 מילים. אין כמו לשבת בבית בשקט, להתעטש, ולשמוע "בריאו" (לבריאות) שנפלט לו אוטומטית תוך כדי בניה בלגו. ברגע שמתחיל סבב ה"בתאבון" שלה הוא לא יעצור עד שכולם יגידו לה תודה. בתאבון אבא (תודה) בתאבון אמא (תודה) בתאבון (א)יילי. ולפעמים, אם ממש התמזל מזלנו, נזכה בסיבוב נוסף של בתאבון. הילדה מטפסת בלי פחד על כל דבר, ונהנית לשחק בכל המשחקים של אייל, לצייר ולהדביק מדבקות.
וביחד? אז יש יותר ויותר ביחד. עדין יש לא מעט מריבות, בעיקר בגלל שכל אחד רוצה בדיוק את מה שהשני לקח, אבל יש פרקי זמן הרבה יותר ממושכים של משחק משותף. ומה הם אוהבים לעשות ביחד? חוץ מזה שכשאחד עושה משהו שאסור, השני מעודד אותו בצחוק רם, הם מאוד אוהבים לרוץ בסלון ואם אפשר תוך כדי דחיפת הכסאות הקטנים שלהם (מזל שאין לנו שכנים מלמטה), וכמובן... להשפריץ באמבטיה! אין כמו האמבטיות המשותפות. שניהם מתחילים להשפריץ, כמה שיותר חזק, אנחנו מתרחקים והם כל כך מאושרים!
(בטח יש עוד מליון דברים שרציתי לכתוב על הילדים ואני אזכר אחרי שהפוסט יפורסם)
ואנחנו? אבי עובד לו במרץ ועושה רושם שמרוצים ממנו מאוד (ארחיב כשהוא לא יהיה באזור לצנזר...) ואני בבית עם הילדים. אייל חוזר מהגן בצהריים, מה שמשאיר לי בערך שלוש שעות עם נועה בבוקר. בספטמבר היא תלך לגן. בינתיים אני אשאר בבית (כי אין לי שום כוונה לעבוד כל היום כדי רק כדי לראות את הילדים שעתיים לפני שילכו לישון) וככה אוכל לקחת את הילדים מוקדם מהגן, אז אם מישהו יודע על עבודה שניתן לעשות מהבית (באמצעות המחשב), זה המקום לגלות לי :-) אם נמצא משהו ממש כדאי נשקול זאת, אבל כרגע אנחנו מאוד מרוצים מהסידור הנוכחי.
אז זה אנחנו נכון להיום :-)
ברור לי שהפוסט הזה מעניין בעיקר את החברות שלי, ואילו את החבר'ה של אבי פחות... אממ.... בעיה שלכם. תתחילו ללחוץ עליו אתם שיכתוב משהו!
אנחנו כאן כבר שבעה חודשים, מה שאומר שהחבר'ה גדלו לא מעט.
אייל התחיל לאחרונה לקשקש באנגלית. אוצר מילים מאוד מגוון המיושם בבית בעיקר כלפי נועה: mine, don't touch it, sit, no Noa. הבנתם את הרעיון, נכון? לספור הוא מעדיף באנגלית, אבל בעיקר חשובה לו ההפרדה. אם אבי או אני ננסה להגיד לו משהו באנגלית זה לא יתקבל בשמחה, ובטח לא אם הגננת תנסה להגיד לו שלום כשהוא הולך הביתה במקום בי בי. אייל מאוד אוהב שחברים באים אליו, וכל היום מבקש שנזמין חברים. אומנם כרגע זה קורה בעיקר עם הישראלים, אבל כנראה שדרכו ניצור את הקשר עם המקומיים (או הסינים). כל פעילות בחוץ תתקבל בברכה בהתאם לעונה (התפלשות בשלג, דריכה בשלוליות או רכיבה על אופניים וגן משחקים). הוא מאוד מאוד מתגעגע לארץ, ומבטא את זה בדרכו שלו. הייתי מתה לדעת איך יגיב לביקור בארץ, אבל כנראה שנאלץ לחכות קצת כדי לראות את זה.
נועה הגיעה לכאן בגיל שנה, ככה ששבעה חודשים זה המון! הילדה עמוק בגיל שנתיים (לא כרונולוגית, אבל המבין יבין). מדברת, אם יש ברקע שיר תשלים סוף כל משפט, ואם לא, תשיר לעצמה. ממש ככה שאפשר לזהות את השירים. מבחינת דיבור היא הגיעה לצירוף של 3-4 מילים. אין כמו לשבת בבית בשקט, להתעטש, ולשמוע "בריאו" (לבריאות) שנפלט לו אוטומטית תוך כדי בניה בלגו. ברגע שמתחיל סבב ה"בתאבון" שלה הוא לא יעצור עד שכולם יגידו לה תודה. בתאבון אבא (תודה) בתאבון אמא (תודה) בתאבון (א)יילי. ולפעמים, אם ממש התמזל מזלנו, נזכה בסיבוב נוסף של בתאבון. הילדה מטפסת בלי פחד על כל דבר, ונהנית לשחק בכל המשחקים של אייל, לצייר ולהדביק מדבקות.
וביחד? אז יש יותר ויותר ביחד. עדין יש לא מעט מריבות, בעיקר בגלל שכל אחד רוצה בדיוק את מה שהשני לקח, אבל יש פרקי זמן הרבה יותר ממושכים של משחק משותף. ומה הם אוהבים לעשות ביחד? חוץ מזה שכשאחד עושה משהו שאסור, השני מעודד אותו בצחוק רם, הם מאוד אוהבים לרוץ בסלון ואם אפשר תוך כדי דחיפת הכסאות הקטנים שלהם (מזל שאין לנו שכנים מלמטה), וכמובן... להשפריץ באמבטיה! אין כמו האמבטיות המשותפות. שניהם מתחילים להשפריץ, כמה שיותר חזק, אנחנו מתרחקים והם כל כך מאושרים!
(בטח יש עוד מליון דברים שרציתי לכתוב על הילדים ואני אזכר אחרי שהפוסט יפורסם)
ואנחנו? אבי עובד לו במרץ ועושה רושם שמרוצים ממנו מאוד (ארחיב כשהוא לא יהיה באזור לצנזר...) ואני בבית עם הילדים. אייל חוזר מהגן בצהריים, מה שמשאיר לי בערך שלוש שעות עם נועה בבוקר. בספטמבר היא תלך לגן. בינתיים אני אשאר בבית (כי אין לי שום כוונה לעבוד כל היום כדי רק כדי לראות את הילדים שעתיים לפני שילכו לישון) וככה אוכל לקחת את הילדים מוקדם מהגן, אז אם מישהו יודע על עבודה שניתן לעשות מהבית (באמצעות המחשב), זה המקום לגלות לי :-) אם נמצא משהו ממש כדאי נשקול זאת, אבל כרגע אנחנו מאוד מרוצים מהסידור הנוכחי.
אז זה אנחנו נכון להיום :-)
ברור לי שהפוסט הזה מעניין בעיקר את החברות שלי, ואילו את החבר'ה של אבי פחות... אממ.... בעיה שלכם. תתחילו ללחוץ עליו אתם שיכתוב משהו!
תגובה 1:
איזה כייף לשמוע סופסוף מה עובר עליכם, וגם עליך. את נשמעת מרוצה - ואני מאוד שמחה בשבילך על כך. אני לא מצליחה אפילו במחשבות הפרועות שלי לראות את נועה מדברת. זה פשוט מדהים, אה?
תמשיכי לספר עליכם - תמיד כייף לשמוע.
מתגעגעים, אנחנו
הוסף רשומת תגובה