מיניאפוליס- מינסוטה

הפוסט הזה נכתב לפני כמעט שבוע, ביום שני... לקח לי זמן להוסיף את התמונות ולהעלות אותו. בינתיים קרו עוד דברים. נסיים עם הפוסט הזה ונעבור הלאה.

אתמול (יום שני) היה לייבור-דיי, מה שאומר סוף שבוע ארוך. בשנה שעברה לא עשינו שום דבר מיוחד בסופי השבוע הארוכים, כי לקח לנו זמן להבין איך הכל עובד כאן. השנה החלטנו שלא נישאר בבית. חשבנו לנסוע צפונה, אך מכיוון שסוף השבוע הזה מוזמן בדרך כלל שנה מראש ללא קשר למזג האויר, יכולנו לנסוע אבל היינו נשארים בלי מקום לישון. אז החלטנו- מיניאפוליס! כבר בחורף חשבנו לנסוע לשם, כשחשבנו לדחות את הנסיעה לקנדה תכננוו לנסוע לשם (אבל בסוף כאמור כן הגענו לקנדה) ועכשיו הגיעה ההזדמנות.

ביום שישי החבר'ה חזרו מהגן. היה אחר הצהריים רגיל, עד שפתאום, לא ברור איך, בהתארגנות ספונטנית ביותר, נחתו בחצר שלנו של הישראלים שגרים במעונות לארוחת ערב (ועוד משפחה אוסטרלית אחת, שכנים). כל אחד הביא איתו מה שהיה בבית, וכך, 12 מבוגרים ו-13 ילדים אכלו, שבעו, שיחקו, נהנו וחזרו הביתה עייפים!

אחרי שכולם הלכו, לקראת עשר בלילה, קילחנו והשכבנו שני ילדים עייפים, ואז... רק אז התפננו להזמין מלון. נפלאות האינטרנט! כמה כייף שאפשר לארגן הכל מעכשיו לעכשיו בלי לצאת מהבית בכלל. אנחנו מתרגלים מהר מאוד לנוחויות האלו :-)

בבוקר ארזנו תיק ויצאנו לדרך. מיניאפוליס נמצאת כמעט חמש שעות (נטו) נסיעה צפון-מערב מאיתנו. כבר בדרך לשם ראינו את תחילתה של השלכת. טוב, עוד לא שלכת אבל כן עצים עם עלים בגוונים שונים של אדום-כתום. נקווה שבעוד חודש יהיה מזג אויר יפה ונוכל לנסוע צפונה. במיניאפוליס ישנו בדאון-טאון, חוויה נחמדה. שוטטנו במדרחוב הנחמד מאוד שלהם. ביום ראשון בבוקר נסענו למוזיאון המדע המדהים! המקום ידידותי להפליא לילדים בכל הגילאים. נועה ואייל בעיקר נהנו לגעת ולהזיז דברים, אבל יש שם דברים שיכולים לעניין ילדים ומבוגרים כאחד. בהמשך למרות שחברים המליצו להתרחק בכל זאת נסענו ל mall of America. זה אמור להיות אחד הקניונים הגדולים באמריקה, ורצינו לראות את זה. נכנסנו, צעדנו היישר לחנות של לגו (מזל שיש מפה), הילדים שיחקו ונהנו, ו... עשינו אחורה פנה. זה הספיק לגמרי ולא היה לנו שום רצון להישאר דקה נוספת במקום הזה. אז במקום, מצאנו איזה פארק לאומי קרוב שיכולנו לטייל בו. ביום שני על הבוקר יצאנו חזרה לכיוון מדיסון, עם שתי עצירות מתוכננות, בשני פארקים לאומיים שונים, המרוחקים שעתיים זה מזה.


נחמד לגוון, אבל אין כמו בבית (כן, מדיסון זה כבר סוג של בית). ברגע שחזרנו הילדים רק רצו לשחק בחצר.
חזרה לשגרה.