26 בנובמבר – עדכון קצר
הי,
הגעגועים של ההורים שלי אל אייל ואל נועה (ואולי גם אלינו?) הכניעו אותם והם הגיעו אלינו לביקור לפני כמה ימים (בשישי בערב). לאור זאת הזמן הפנוי שלי התקצר (לטובה כמובן. אין תלונות) פלאים ולכן העדכון יהיה קצרצר.
ביום שני בבוקר קמנו לראשונה לבוקר לבן. בינתיים הטמפרטורות קצת עלו, אבל יש לא מעט מקומות שעדין יש בהם שלג.
כמו שאפשר לראות לפני הלבוש של נועה בבית חמים ונעים. בחוץ... תלוי מה לובשים J
זוכרים את התמונות של אייל ונועה בקיץ משחקים בחצר? עכשיו היא נראית קצת אחרת...
רוב התמונות הן של נועה כי צולמו בבוקר בזמן שאייל היה בגן.
נכון, אנחנו מתלהבים, בינתיים נהנים מהשלג (מאמינה ומקווה שגם בעתיד), אני יודעת זו רק ההתחלה וזה כלום לעומת מה שמחכה לנו (הטמפרטורות יצנח בעוד 20 מעלות בערך) אבל מה זה משנה? העיקר שאנחנו נהנים!
סופ"ש חמים ונעים לכולם.
ד"ש ממדיסון.
3 בנובמבר – חוויות חדשות
הי,
ג'ימייל החליטו להתעלל בנו ושוב החשבון נחסם משום מה. רק עוד חמישה ימים תהייה שוב גישה אליו... בגלל שאנחנו כבר "מנוסים" יש כתובת חלופית הפעם לגיבוי... אם שלחם לנו מייל היומיים האחרונים, סביר להניח שלא ראינו אותם...
ומכיוון שהרבה זמן לא כתבתי, יצא ארוך משהו... מי שעייף, שיוותר מראש J
הלווין, Halloween, מאחורינו.
למסקנה אחת הגעתי אחרי השבועיים האחרונים. האמריקאים די משוגעים... הכל התחיל בשבוע שנקרא כאן Homecoming. זה שבוע בו בוגרי האוניברסיטה חוזרים למקומות בהם למדו (לא כולם מן הסתם, אבל בהחלט כמות נכבדת) והאוניברסיטאות מצידן גומלות להם באירועים לכבודם. זב שבוע מלא באירועים. השיא הוא במצעד. לא כל כך ברורה מהות המצעד. מי שרוצה נרשם (משלם) ומשתתף. אז יש את רכב ראש העיר, ויש כל מיני מכובדים, ויש גם סתם כאלו שרוצים ליסוע עם הרכב שלהם (האדום בד"כ) ושכולם יריעו להם. יש כמובן את כל האחוות של הסטודנטים והחוגים למיניהם. אדום הוא הצבע של ויסקונסין, ולכן כל מה שקשור לאירועים האלו- אדום!
אנחנו "לקחנו חלק" רק בשני אירועים. הראשון שהיה מאוד מרגש.... ביקור של באקי בגן של אייל! באקי= גירית שהיא הקמע של ויסקונסין, ובובה בדמותה מצויירת על כל דבר אפשרי העיר. שבועיים מראש הכינו אותנו לזה שבאקי יבוא לבקר את הילדים בגן ולכן צריך לבוא לבושי באדום-לבן באותו יום. כדי להכין את הילדים למאורע המרגש, במשך כל אותו שבוע הם ציירו באדום, שיחקו במכבי אש ובבובות של באקי. פסיכים, אמרנו? יום לפני המאורע המרגש, קיבלנו מייל מאוד מתנצל, שבאקי נורא עסוק והביקור ידחה ביום... אל דאגה! ביום שישי באקי בא, והיה שמחה וצהלה J
מה מסתבר? הרי יש יותר מבובה אחת, לא הבנו על מה כל המהומה. מסתבר שביקור של באקי זו לא רק הבובה. הוא בא על משאית כיבוי אש פתוחה (אדומה מן הסתם), יחד עם קבוצת מעודדות, והילדים יוצאים החוצה לראות אותו, לתת לו יד ולהגיד שלום. אז אומנם יש 14 בובות (ככה אמרו לנו) אבל רק משאית אחת, ככה שבו זמנית רק בובה אחת פעילה.
בהמשך הלכנו לאותו מצעד, שהיה משעשע למדי. מכל רכב שעובר זורקים סוכריות, שוקולדים והפתעות על הקהל. היינו שם עם חבר של אייל וכולם התלהבו משני הצוציקים האלו שזכו למטר מכובד של ממתקים. בנוסף, מאחורינו עמד איש חביב, שאם עבר רכב שלא זרק כלום, הוא צעק לו שיש כאן נכדים ושיביא קצת סוכריות... מיד מטח נוסף נזרק...
אייל עדין לא מפסיק לדבר על הכבאים שזרקו לו סוכריות... עברו כבר שבועיים.
עוד לא התאוששנו והגיע Halloween. כדי לרחם על אלו שכשאני כותבת שאנגלית באמצע משפט זה מחרפן להם את כל השורה, אני לא אכתוב יותר את שם החג באנגלית (למרות שבעברית זה נראה ממש רע). בהתחלה חשבתי, קצת דלעת, קצת תחפושות, לא ביג דיל. לא ראינו תחפושת יפה, אז לא קנינו, הרי שנינו לא מתלהבים יותר מידי גם מפורים אז היינו די אדישים. אבל ככל שהמועד הלך והתקרב, קלטנו מה קורה כאן. בגן, שבוע שלם רק ציירו על דלעת, גילפו דלעת, אכלו עוגיות דלעת ומה לא... ואז גם התחלתי לשמוע הורים מדברים על התחפושות, והבנתי את גודל המאורע.... התחלתי להבין שאם לא נתארגן על תחפושת ומהר מישהו הולך להיות מאוד חריג....
אחרי שיטוטים אין סופיים באינטרנט, והבנה שהולכים לקנות מה שיש כי אין ברירה, כנראה שמישהו מלמעלה אוהב אותנו, כי מצאנו תחפושת אחת ויחידה שנראתה יפה, בדיוק במידה וגם... אחרי שבבוקר אייל אמר שהוא רוצה להתחפש לקוף- זה היה קוף! שמח ומאושר הסתובב שלושה ימים עם התחפושת לכל מקום, ומשך חיוכים מכל כיוון אפשרי.
בגן הם הלכו לסיבוב Trick or Treat בפקולטות הקרובות. חשבתי שזה יהיה סתם סיבוב עם תחפושות, אבל כל ילד חזר עם שקית מלאת כל טוב... ובערב? אותו הדבר רק בבתים בשכונה. אייל תפס בטחון וציווה עלינו לחכות רחוק, ורץ לדלתות בשאגות שנשמעו כמו Tri-ko-ki. חזרנו עמוסי כל טוב. אנחנו מצידנו השארנו מחוץ לדלת קופסא מלאת סוכריות עם פתק שמבקש שייקחו רק אחד (ככה מקובל לעשות כשיוצאים לסיבוב עם הילדים). כשחזרנו עוד היו סוכריות, אבל בהמשך אחרי שנגמרו, אייל נתן לילדים הבאים שבאו ממה שהוא קיבל והיה מאוד גאה להגיד שגם הוא נתן לילדים מהסוכריות שלו.
זו אכן היתה חוויה מיוחדת!
זכינו גם לכמה ימים חמים שוב, כנראה אחרונים לפני החורף ואנחנו מנצלים אותם היטב למשחקים בחוץ וטיולים.
תמונות ישלחו אחרי שכתובת המייל הנורמלית שלנו תחזור לתפקד. אם למישהו יש המלצה על דואר אמין יותר מג'ימייל, נשמח לשמוע.
יאללה, בי
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה