23 בדצמבר – חנוכה שמח
הגענו לכאן בסוף אוגוסט, למזג אויר חמים ונעים.
בתחילת ספטמבר הוזמנו ליומולדת 3 של יונתן, חבר של אייל.
אייל גם רצה יומולדת. הבטחנו שכשיגיע השלג תהיה לו יומולדת (עוד אמרו לנו שממש לא בטוח, השלג מגיע בד"כ בסוף דצמבר).
אז הגיע היומולדת של אייל, ובהחלט היתה כמות מכובדת של שלג. לא רק זה, גם הטמפרטורות הראו לנו שאכן הגענו למדיסון.
ביום רביעי היה התאריך של היומולדת, והבאנו לגן עוגות לילדים. מסתבר שכאן חוגגים בלי ההורים (גאונים!). אני רק הבאתי עוגה, וכשבאתי לקחת אותו כבר היו תלויות על הקיר תמונות שצילמו מוקדם יותר כשחגגו לו. אייל היה מרוצה מתשומת הלב.
עם חברים חוגגים בסופ"ש, ומכיוון שנר ראשון של חנוכה יצא ביום ראשון (אצלנו זה עדין סופ"ש), החלטנו לערבב שמחה בשמחה.
הזמנו חבר'ה ישראלים שאנחנו בקשר איתם, וגם משפחה אחת אמריקאית שגרים לידנו, שהבן שלהם בגן עם אייל.
היה סופ"ש סוער במיוחד, ולמען האמת לא היינו בטוחים שאלו שצריכים להגיע ברכב יוכלו. מכיוון שאף אחד לא ביטל היה צריך לדאוג לחניה. יש דברים שבארץ לא חושבים עליהם... כאן דואגים לפנות את השלג מהכביש, אבל כל אחד דואג לחניה שלו (חניות קבועות). ומי דואג לחניית אורחים? אף אחד! אז בבוקר, כשבחוץ "רק" 33 מעלות מתחת לאפס, אבי מצא את עצמו בחוץ מפנה שלג מחניות האורחים.
גם לי היו התנסויות חדשות. לביבות אומנם כבר הכנתי בארץ, אבל בטח לא בכמות ל-25 איש (!), אבל סופגניות... אז אחרי שטעמנו דונטס בכל מאפיה בעיר, וגם בכשרות (אלק כשרות, מאפיה עם תעודת כשרות שפתוחה בשבת) הבנו שבין זה לסופגניה, חוץ מהקלוריות אין הרבה קשר. וככה מצאתי את עצמי, לראשונה בחיי (וגם האחרונה אלא אם כן זה כמו הריון ובשנה הבאה אשכח כמה זה לא כייף) מכינה סופגניות. הרבה סופגניות.
הודות לחברים ששלחו לנו דברים מהארץ היו לנו גם אמצעים נוספים שעזרו להעביר את החג בנעימים (תודה! מי שזה, אתם יודעים שהכוונה אליכם!).
הכי חשוב- כולם הגיעו, אייל מאוד נהנה. הוא ונועה היו מקסימים. כל אחד מהאורחים הביא חנוכיה לילד שלו וככה כל הילדים הדליקו נרות, אח"כ עוד נרות בעוגה. אייל התרגש אבל היה מקסים ומאוד נהנה גם מתשומת הלב ובעיקר מהמתנות... היה מאוד נחמד, וכל הילדים ספגו קצת אוירת חג (ולא כריסמס, שאת זה הם סופגים בכל מקום).
וכן... יש לנו סביבונים שכתוב עליהם "נס גדול היה שם". מסתבר שעכשיו אנחנו "שם".
התמונות לא יצאו משהו, אז נחסוך לכם הפעם.
חג שמח לכולכם!
14 בדצמבר – שבת בבוקר יום יפה
האיכות לא משהו, אבל ככה בילינו את הבוקר שלנו.
שוב, ושוב, ושוב...
גם אייל וגם נועה מאוד נהנו. בחלק המצולם זה אני עם אייל אם לא מזהים, אבל כולנו עשינו את זה, ואייל היה אפילו אמיץ וירד לבד!
מקנאים? יאלה, בואו!
6 בדצמבר – החורף מתקרב
אתמול ההורים שלי נסעו אחרי ביקור של שבועיים.
שמעו, כל מי שחושב לבוא לבקר אצלנו צריך לדעת שבתור אורחים ראשונים הוצב כאן רף מאוד גבוה!
אנחנו גרים במעונות בתנאים לא אופטימלים (בלשון המעטה) לאירוח. בבית יש חדר שירותים אחד, וילד שאוטוטו בן שלוש, שאומנם יכול להתאפק, אבל לא יותר מידי וצריך להתחשב בזה. בנוסף, הבית בנוי ככה ששומעים כל רעש (בנוי מעץ) והילדים לא ממש שקטים. מצד שני, כשהם ישנים- כל הליכה לשירותים יכולה להעיר אותם. בגלל הג'ט לג, ההורים קמו אפילו לפני הילדים כל בוקר. הרבה לפני הילדים. מה עשו? נשארו בחדר עד שהילדים יקומו ורק אז ירדו לסלון כי ידעו שאחרת רק מהירידה במדרגות העץ הילדים יכולים להתעורר. תודה על ההתחשבות!
ולמרות זאת, היו לנו שבועיים של: אוכל טעים, ילדים שנהנים עם סבא וסבתא, סבא וסבתא שנהנים עם הילדים, זוג הורים שנהנה מכל המצב ובית שנוקה על בסיס יומי (טוב, מקלחת וחדרים על בסיס יומי, מטבח לפחות שלוש פעמים ביום)! קראתם? יופי, כי אנחנו התלהבנו מהרעיון וזה הסטנדרט שיוצב מעכשיו לכל מתארח ;-) לא היה יכול להיות ביקור מוצלח יותר.
בשבועיים האחרונים ירד לא מעט שלג. מבחינת המקומיים החורף לא התחיל. כמה שאנחנו מתלהבים משלג, כשאמרנו שמה שיש כאן עכשיו זה כבר יותר חורף ממה שהיה אי פעם בארץ, מבטי הקנאה... אכן הדשא של השכן ירוק יותר. התחלנו ללמוד את העבודה. בימים החמים (של אפס מעלות) , רצוי לפנות את השלג מהמדרכה וסביב האוטו מיד אחרי שהוא מפסיק לרדת, אחרת זה הופך לקרח ואז זה סיוט. עוד משפט פרדוקסלי שנכון לכאן: כשמתחמם יורד שלג! בכל התחזית, בימים שהטמפרטורה היא סביב מינוס 2 עד אפס- צפוי שלג. בימים כמו היום, שהטמפרטורה נעה בין מינוס 14 למינוס 10 לא יורד שלג... הילדים נהנים משלג, אייל מסרב לשים כפפות ושורד לא רע בכלל בקור, נועה מרוצה עד שהיא נופלת קדימה עם כל הפרצוף לתוך השלג (בגודל שלה ללכת עם חליפת שלג ומגפי שלג זה לא כל כך פשוט). ואנחנו? נהנים לשחק איתם בחוץ ולראות את כל הלבן המדהים הזה. בדי הרבה בתים כבר יש קישוטים לכריסמס, וכל הקיטש הזה ברקע הלבן... אין מילים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה