19 בינואר - חורף
ברומא התנהג כמו רומאי?
אז במדיסון התנהג כמו מדיסונאי. אם כבר באנו למקום הרחוק והנידח הזה, צריך להתנסות במה שמאפיין את המקום, לא? ומכיוון שיש כאן הרבהההה שלג, אז כל מה שקשור בו מאוד מפותח.
בלנקות את האוטו משלג- אנחנו מומחים.
לפנות את החניה משלג- מומחים.
איך ללכת על קרח בלי להחליק- מומחים.
אבל כל זה לא חכמה כי אין ממש ברירה (יש, לא להוציא את האף מהבית כמה חודשים. לא ריאלי).
ספורט חורף? המיד-ווסט מאוד שטוח, ולכן כדי לעשות סקי צריך לנסוע לפחות 40 דקות, וזה יביא אותנו לאיזו גבעה מסכנה שבליית ברירה מהווה את אתר הסקי המוצלח באזור. לעומת זאת, הקרוס קאנטרי סקי, שהרבה פחות מוכר בארץ, מככב כאן בגדול.
ניצלנו כל מיני מכירות עודפים/ סוף עונה כדי להצטייד כמו שצריך, ויצאנו לדרך.
אז זהו, יש לנו מנהג חדש. בכל סוף שבוע, שבת-ראשון, בזמן שהילדים ישנים צהרים, יום אחד אבי יוצא לסיבוב סקי ויום אחד אני (כאן הסוף שבוע הוא באמת יומיים שלמים, ללא עבודה וללא גן. לא יום וחצי).
בחורף, כל מגרשי הגולף במדיסון הופכים לאזורי קרוס קנטרי. רובם בתשלום ואז יש ממש מסלולים (מסלול זה בעצם שני פסים, מעין נתיבים בהם אמורים לגלוש), והמגרש הכי קרוב אלינו, פתוח חינם ולכן גם אין בו מסלולים. כל עוד אין המון שלג אין בעיה להסתדר בלי מסלולים. כשיש הרבה שלג אז כבר כדאי ללכת על מסלול (או נתיב שמישהו הלך לפניך).
ואז... אמרנו... בעצם יש כאן צמוד לבית, יער שגובל במעונות. מדהים! קצת (ממש קצת) עליות, קצת ירידות, ככה שאפילו קצת כושר יוצא מזה, כייף להסתובב בשלג בין העצים, היער בעצם מפריד בין המעונות לאגם, ככה שיש אחלה נוף. מה רע? אז זהו, יוצאים מהבית, הולכים חצי דקה, עולים על הסקיס, והולכים כמה זמן שרוצים.
נראה לי שבזה נתמקד השנה. מי יודע, אולי שנה הבאה נוסיף לאוסף החוויות טיולים עם נעלי שלג, נחכה ונראה J
אה, שכחתי. שבוע שעבר ניסיתי לקחת את אייל להחליק על הקרח (על האגם הקפוא כמובן). הוא נורא התלהב מהנעליים ה"מוזרות" עד ש... עלינו על הקרח. אחרי 15 דק" בערך של נסיונות הוא הודיע לי ש"פעם, בשנה הבאה, אני אהיה גדול ואז אחליק על הקרח". כנראה שהוא מיצה את הרעיון. וכמובן כשראה את כל החבר'ה שם משחקים הוקי קרח, גם הודיע לי שכשהוא יהיה גדול כמו אבא גם הוא ישחק עם מקלות על הקרח.
ואם כבר האגם, אז הוא קפוא לגמרי. לאבי כבר יצא ללכת עליו, לי ולילדים עוד לא. מהחוף רואים פה ושם אוהלים, שמשמשים את דייגי הקרח- קודחים בקרח ו...דגים. מסתבר שמה שרואים מהחוף זה כלום. באותו חלק ביער, שמשקיף על האגם, יש חלק שבו נמצאים קצת יותר גבוה מהאגם, ואז רואים, הרחק פנימה באגם "עיר אוהלים". ממש מקבץ גדול של דייגים. אבי ראה כבר כלי רכב שנוסעים על האגם. די הזוי הקטע הזה.
קשה לצלם בשלג כי הכל נראה לבן ולא כל כך רואים מה התכוונו לצלם, אבל מבטיחה לנסות לצלם כשנטייל על האגם. נראה מה ייצא.
שבוע שעבר היה ברוב ארה"ב גל קור מהקשים שהיו כאן. ואכן, היה קררררררררררר, מינוס 40 מעלות. אומנם כאן מדברים בפרנהייט, אבל כבר הגענו לטמפ' כאלו שפרנהייט וצלסיוס זה אותו הדבר. עכשיו "התחמם", וחזרנו לטמפ' שהתרגלנו אליהן ושבהחלט אפשר לתפקד בהן (מינוס עשר-עשרים).
החלמה מהירה למי שצריך!
חורף נעים לכולם
J
3 בינואר – שבוע טוב
הי,
היום היינו בפארק מים עם חברים, ונועה ואייל מאוד נהנו.
בזמן שהיינו שם החברים עודכנו על מה שקורה בארץ, מה שהעכיר קצת את האווירה (שלנו, "הגדולים", מזל שהקטנים לא מבינים כלום).
מקווה שכולם בסדר, ושהשגרה תחזור אליכם במהרה!
כל כך מוזר להיות רחוקים ברגעים שכאלו.
חושבים על כולכם,
אנחנו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה