6 בפברואר- לאחר חמישה חודשים...
אחרי חמישה חודשים זה הגיע.
"את יודעת מה בא לי? חומוס ופיתה".
אז מה אכלנו היום בערב? חומוס ופיתה. ולא, אנחנו לא בניו-יורק שאפשר למצוא את זה בכל פינה. עבדתכם הנאמנה בררה גרגרי חומוס, השרתה לילה שלם, בישלה כמה שעות טובות, ובסוף יצא חומוס. ומי שמכיר אותי יודע כמה זה לא טריויאלי. כשהגענו לשלב הסופי אבי כמובן היה צריך לעמוד לידי ולטעום, כי הרי אין לי מושג לאיזה טעם אמורים להגיע. הפיתות? נו, לא ממש טעם של פיתה אבל היו עשויות מבצק, עגולות ואפילו היה אפשר לשים בפנים משהו.
לכבוד המאורע נחתך סלט ירקות (שגם לא דבר יומיומי בחורף בו המחירים מרקיעים שחקים) והוגשו גם זיתים.
ומי שמכיר אותי עוד קצת ישאל- ומה את אכלת? (לטובת מי שלא מכיר את שיגעונותי הקולינרים, אני לא אוכלת חומוס אם עוד לא הבנתם, אה, וגם לא זיתים, וגם לא מלפפונים במלח שגם היו) אל תדאגו, חזרתי לימי הילדות, שבהם המפלט (כשלא היינו בבית ולא היה לי מה לאכול) היה לתת לי פיתה עם שוקולד. פיתה עם נוטלה זה לא רע בכלל J
ונא לא לצחוק עלינו שעכשיו אנחנו נראים ממש כמו הישראלים הנואשים האלו בגולה שרק מדברים על חומוס ופיתות.
חוץ מזה יש כאן ימים חמים (הכל יחסי) אז מנסים לנצל אותם ולבלות קצת בחוץ לפני שיחזרו הימים הקרים (הבטיחו לנו שעוד יהיו כאלו).
הלוואי והייתי יכולה לצרף למייל קצת "חורף" לטובת הארץ.
ט"ו בשבט שמח
2 בפברואר - חורף
היה לנו סוף שבוע "חמים".
סוף סוף הטמפרטורות עלו קצת (הגענו אפילו לאפס) ומדהים איך העיר כולה קמה לתחייה.
המון אנשים הסתובבו בחוץ, יצאו סוף סוף לנשום קצת אויר.
הפעם לא אאריך במילים. לא צריך לכתוב כל פעם מגילה כדי להראות כמה תמונות.
יצאנו לטיול על האגם הקפוא, וזה מה שיצא (לצערי אבי הצלם המוצלח שבינינו ולכן הוא לא כל כך מתועד בעצמו...).
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה