וואו. הצטברו יותר מידי דברים.
אז מה היה לנו?
אבי היה כל השבוע שעבר (ראשון בבוקר עד חמישי בערב) בכנס.
אז לא שהיה לי ספק, אבל קיבלנו שוב הוכחה שאפשר לסמוך על החבר'ה כאן. ביום ראשון בבוקר הבאנו את אבי לשדה התעופה כאן במדיסון. שעה אחרי שחזרתי כבר קיבלתי הזמנה לפיקניק (רק תבואי, אנחנו נדאג לכל השאר). חזרתי הביתה עם ילדים ישנים. אחרי הצהריים, אותם חברים באו לשחק איתנו בחצר. בשני הוזמנו אחה"צ לחברים, ובשלישי לחברים אחרים לארוחת ערב. בלילה אחרי שחזרתי, קיבלתי טלפון מחברים אחרים שקפצו לראות מה איתנו, אבל לא היינו כאן... ככה המשיך כל השבוע.
בחמישי, אחרי ביקור בגן חיות ובפארק שצמוד לו, משחק בחצר (כשחזרנו הביתה הילדים רצו ישר לחצר, לא עברו בכלל בבית) וארוחת ערב, נסענו כולנו לקחת את אבי. לפני המפגש המרגש, האמריקאים הצליחו שוב להפתיע אותי. בטרמינל, יש מקום לעצור להורדת והעלאת נוסעים כמו בהרבה טרמינלים אחרים. כמובן שמותר לעצור לפרק זמן קצר בלבד. אז איפה ההפתעה? בדיוק לפני שמגיעים למבנה, בצד הכביש יש חניה ולפניה השלט הבא:
לא היתה לי מצלמה אז תצטרכו להאמין לי.
המפגש היה פיצוי הולם להיעדרות של חמישה ימים. אייל אומנם היה חגור בכסא ולא יכל לקפוץ לשמים, אבל החיוך שלו אמר הכל. נועה ניסתה לכעוס על אבי ולהסתכל הצידה, אבל לא כל כך הצליחה והחיוך נמרח גם לה על הפנים.
בשישי אבי הלך לעבוד, אבל בגלל שהיה מזג אויר כל כך מדהים (אפילו לבשנו קצר!), ברגע שהילדים קמו מהשינה, שמתי אותם בטריילר של האופניים, ורכבנו ל-Terrace, לפגוש את אבי, לאכול גלידה ולהנות ממוזיקה שניגנו שם על הבמה. עוד לא ראיתי את המקום עד כדי כך עמוס. היה מאוד שמח!
אתמול (שבת) עוד היה מזג אויר יפה, ובגלל שידענו שהחל מהיום (ראשון) הגשם חוזר לביקור, בילינו בחוץ. נסענו על הבוקר ליער שנמצא לא רחוק מכאן, ויש בו גן משחקים נהדר. הילדים שיחקו ונהנו וגם אנחנו. משם נסענו לאירועי הספורט של האביב שהיו בעיר. ידענו שיש את האירועים והחלטנו "לעבור" שם, להבדיל מהמקומיים שכמראה מחכים בקוצר רוח לאירוע. היינו היחידים מתוך ההמונים שלא לבשו אדום (הפעם בטעות, פעם הבאה זה יהיה בכוונה. אחלה דרך לזהות אחד את השני מתוך ההמון) ושלא הגיעו מצויידים בפריטי הערצה מסוגים שונים. היו אירועים רבים בעיר, ואנחנו ביקרנו בשניים מהם. האחד הוגדר כאירוע לילדים. בפועל, אולם ספורט, בו ילדים מסתובבים עם חולצות/ כובעים/ קסדות/ כדורים וכל פריט אחר הקשור לספורט, ומבקשים משחקני הנבחרות לחתום עליהם (ומדובר בסטודנטים! לא הליגות המקצועיות), או לחילופין, עומדים שעה בתור כדי לנסות להבקיע שער בכדורגל, או לחבוט בכדור עם אלת בייסבול. ככה זה היה נראה:
מכיוון שהיה כל כך עמוס, המשכנו ישר לאצטדיון, והגענו יחסית מוקדם. מכיוון שהקדמנו, יכולנו לשבת יחסית מול מרכז המגרש, בשורה הראשונה! מילא לראות את השחקנים בקרוב, אבל לראות את באקי!!!! ואם עוד לא הבנתם, מדובר בבובת הקמע של הקבוצה כמובן. כשהגענו השחקים ערכו חימום (בעיקר בשביל הקהל) לקראת משחק האביב, משחק ראווה בין הסטודנטים שנבחרו לקבוצה לעונה הבאה לבין אלו שלא (וכדי שיהיה מעניין, אלו שלא נבחרו יקבלו ניקוד כפול על כל מהלך). היה מאוד נחמד לראות את האצטדיון מתמלא לו בנהר אנושי אדום. לראות זאטוטים שבקושי מדברים ובעננים מלראות את המתרחש. הספקנו לאכול ג'אנק אמריקאי ולעמוד לשירת ההמנון (הרגשה ממש מוזרה). 10 דקות אחרי שהתחיל המשחק פרשנו.... זה הרי החלק הפחות מעניין :-)
תמונה בדרכינו החוצה:
אז מה היה לנו?
אבי היה כל השבוע שעבר (ראשון בבוקר עד חמישי בערב) בכנס.
אז לא שהיה לי ספק, אבל קיבלנו שוב הוכחה שאפשר לסמוך על החבר'ה כאן. ביום ראשון בבוקר הבאנו את אבי לשדה התעופה כאן במדיסון. שעה אחרי שחזרתי כבר קיבלתי הזמנה לפיקניק (רק תבואי, אנחנו נדאג לכל השאר). חזרתי הביתה עם ילדים ישנים. אחרי הצהריים, אותם חברים באו לשחק איתנו בחצר. בשני הוזמנו אחה"צ לחברים, ובשלישי לחברים אחרים לארוחת ערב. בלילה אחרי שחזרתי, קיבלתי טלפון מחברים אחרים שקפצו לראות מה איתנו, אבל לא היינו כאן... ככה המשיך כל השבוע.
בחמישי, אחרי ביקור בגן חיות ובפארק שצמוד לו, משחק בחצר (כשחזרנו הביתה הילדים רצו ישר לחצר, לא עברו בכלל בבית) וארוחת ערב, נסענו כולנו לקחת את אבי. לפני המפגש המרגש, האמריקאים הצליחו שוב להפתיע אותי. בטרמינל, יש מקום לעצור להורדת והעלאת נוסעים כמו בהרבה טרמינלים אחרים. כמובן שמותר לעצור לפרק זמן קצר בלבד. אז איפה ההפתעה? בדיוק לפני שמגיעים למבנה, בצד הכביש יש חניה ולפניה השלט הבא:
CELL PHONE LOT
PARK AND WAIT FOR
ARRIVING PASSENGERS
PARK AND WAIT FOR
ARRIVING PASSENGERS
לא היתה לי מצלמה אז תצטרכו להאמין לי.
המפגש היה פיצוי הולם להיעדרות של חמישה ימים. אייל אומנם היה חגור בכסא ולא יכל לקפוץ לשמים, אבל החיוך שלו אמר הכל. נועה ניסתה לכעוס על אבי ולהסתכל הצידה, אבל לא כל כך הצליחה והחיוך נמרח גם לה על הפנים.
בשישי אבי הלך לעבוד, אבל בגלל שהיה מזג אויר כל כך מדהים (אפילו לבשנו קצר!), ברגע שהילדים קמו מהשינה, שמתי אותם בטריילר של האופניים, ורכבנו ל-Terrace, לפגוש את אבי, לאכול גלידה ולהנות ממוזיקה שניגנו שם על הבמה. עוד לא ראיתי את המקום עד כדי כך עמוס. היה מאוד שמח!
אתמול (שבת) עוד היה מזג אויר יפה, ובגלל שידענו שהחל מהיום (ראשון) הגשם חוזר לביקור, בילינו בחוץ. נסענו על הבוקר ליער שנמצא לא רחוק מכאן, ויש בו גן משחקים נהדר. הילדים שיחקו ונהנו וגם אנחנו. משם נסענו לאירועי הספורט של האביב שהיו בעיר. ידענו שיש את האירועים והחלטנו "לעבור" שם, להבדיל מהמקומיים שכמראה מחכים בקוצר רוח לאירוע. היינו היחידים מתוך ההמונים שלא לבשו אדום (הפעם בטעות, פעם הבאה זה יהיה בכוונה. אחלה דרך לזהות אחד את השני מתוך ההמון) ושלא הגיעו מצויידים בפריטי הערצה מסוגים שונים. היו אירועים רבים בעיר, ואנחנו ביקרנו בשניים מהם. האחד הוגדר כאירוע לילדים. בפועל, אולם ספורט, בו ילדים מסתובבים עם חולצות/ כובעים/ קסדות/ כדורים וכל פריט אחר הקשור לספורט, ומבקשים משחקני הנבחרות לחתום עליהם (ומדובר בסטודנטים! לא הליגות המקצועיות), או לחילופין, עומדים שעה בתור כדי לנסות להבקיע שער בכדורגל, או לחבוט בכדור עם אלת בייסבול. ככה זה היה נראה:
מכיוון שהיה כל כך עמוס, המשכנו ישר לאצטדיון, והגענו יחסית מוקדם. מכיוון שהקדמנו, יכולנו לשבת יחסית מול מרכז המגרש, בשורה הראשונה! מילא לראות את השחקנים בקרוב, אבל לראות את באקי!!!! ואם עוד לא הבנתם, מדובר בבובת הקמע של הקבוצה כמובן. כשהגענו השחקים ערכו חימום (בעיקר בשביל הקהל) לקראת משחק האביב, משחק ראווה בין הסטודנטים שנבחרו לקבוצה לעונה הבאה לבין אלו שלא (וכדי שיהיה מעניין, אלו שלא נבחרו יקבלו ניקוד כפול על כל מהלך). היה מאוד נחמד לראות את האצטדיון מתמלא לו בנהר אנושי אדום. לראות זאטוטים שבקושי מדברים ובעננים מלראות את המתרחש. הספקנו לאכול ג'אנק אמריקאי ולעמוד לשירת ההמנון (הרגשה ממש מוזרה). 10 דקות אחרי שהתחיל המשחק פרשנו.... זה הרי החלק הפחות מעניין :-)
תמונה בדרכינו החוצה:
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה