אם רושמים לא שוכחים

"אם רושמים לא שוכחים". במקרה הזה מדובר בילדים כמובן...

כמו כולם גם אנחנו לא מושלמים, ובחינוך הילדים יש דברים שמצליחים פחות ויש דברים שיותר. לפעמים זה קצת יוצא משליטה...
כל יום כשהילדים קמים מהשינה הם אוכלים משהו. היום זה היה פרוסת לחם ואחר כך תפוח. אבי די מזועזע מהרעיון שהילדים שלו אוכלים לחם עם מזלג ולא עם היד, אבל הוא משלים עם זה. מה הוא היה אומר אילו היה רואה אותם היום אוכלים את התפוח עם מזלג???
כנראה שאם זה לא יהיה רשום, אף אחד לא יאמין לי בעתיד.

ומה עוד לא נזכור אם לא נרשום?

שנועה קוראת לתפוח פּוּקָה וללחם לֶקֶם במבטא רוסי כבד. קַבִי זה לקרב אותי ותוֹבַה זה לפתוח ולסגור. או שהיא נותנת נשיקה לדובי שבוכה בסיפור, שלא יהיה עצוב.

שכשנסענו ליד האגם נועה אמרה דגים. אייל: "אבל אני לא רואה דגים", אני:"כי הם שוחים בתוך המים אז אי אפשר לראות אותם", אייל: "ובלילה עוד יותר לא רואים אותם". מה שנכון נכון.

נועה יושבת באוטו בכסא שהיה בעבר של אייל. אייל:"פעם כשהייתי קטן ונסעתי עם אבא ישבתי בכסא הזה. נועל'ה היתה חמודה ונתנה לי לשבת בכסא שלה". מי אני שאשבור לו את המילה?

ושובר את הלב שאחרי שמונה חודשים כאן:
אני: אייל, אתה רוצה בקיץ לטוס במטוס עם אבא, אמא ונועה כדי לטייל?
אייל: לא, אני רוצה לטוס במטוס לישראל.