למה?

אמא, זה ברווז?
כן.
למה?
כי זה ברווז.
אבל למה?
כי ככה קוראים לו. כמו שלכלב קוראים כלב.
אבל למה?
לא יודעת, סתם, אין לזה סיבה.
מה זה סיבה?
סיבה זה כמו הסבר.
אבל למה?
ככה אייל, אני לא יודעת.
אמא, את צריכה להגיד לי "ככה". לא "בלי סיבה".

תאמינו לי שזה מעייף.
למה? ככה!!!!!

ובמקום לפתוח פוסט נפרד, זה המקום להכריז שסוף סוף, אחרי כמעט 3.5 שנים אייל בלי מוצץ!!! הילד שהיה מחובר אליו בערך 24 שעות ביממה, הודיע לפני שבוע וחצי שהוא גדול וצריך לתת את המוצץ לדניאל, התינוק של השכנים, וכך היה. בשני הלילות הראשונים היה לא קל, אבל לא משהו שמתנה (או כמה מתנות: מאבא ואמא, מדניאל שקיבל את המוצץ, מסבא וסבתא ומעוד סבא וסבתא) לא יכולה לעזור להתמודד איתו.
אבל הילד גם תחמן. אחרי שנגמר פסטיבל המתנות, היום בבוקר בעודו מעיין בקטלוג של פליימוביל (הקטלוג יותר טוב מכל פריט שקונים!) הוא הכריז שנועה כבר גדולה והיא בלי מוצץ אז צריך לקנות לה מתנה.

למי שלא יודע, נועה מאז ומתמיד מחוברת לאצבע שלה ומעולם לא השתמשה במוצץ...