שיקגו

שוב עבר פרק זמן ארוך יחסית מהבלוג הקודם. מצד אחד, אני לא כותבת הרבה כי אין על מה. מצד שני, כשאני כבר מתיישבת לכתוב, אני לא יודעת מאיפה להתחיל...

השגרה ממשיכה לה. בינתיים נועה ואייל היו חולים. כל אחד מהם, בתורו כמובן, היה משהו כמו 4-5 ימים עם חום גבוה. כן שפעת? לא שפעת? כן חזירים? לא חזירים? זה באמת משנה? העיקר שעכשיו כולם בריאים. סוף השבוע האחרון היה ארוך במיוחד בגלל חג ההודיה. ארבעה ימים שלמים ברצף בבית. מצד אחד, זה חג אמריקאי לגמרי ללא קשר לשום דת, כך שאין מניעה לחגוג אותו. מצד שני, הלו? אנחנו (עדין) ממש לא מרגישים אמריקאים. מה הקשר שלנו לחג הזה?
התכנון המקורי שלנו היה לנסוע לסיינט לואיס, שש שעות דרומה מכאן. זוהי עיר חביבה, עם שלל פעילויות לילדים, במרחק נסיעה סביר, ומזג האוויר יותר נעים (או פחות קר). ברגע שנועה התחילה עם המחלה, אבי ואני החלטנו לחכות עם הזמנת הכרטיסים, כי היה ברור שהמחלה של אייל היא עניין של זמן. יום לפני תחילת החופש היה היום הראשון בו אייל היה ללא חום. מגוון שיקולים של הרגע האחרון הביאו לשינוי היעד מסיינט לואיס לשיקגו. תצחקו, אבל השיקול העיקר היה שעדין לא קר כל כך ואפשר לטייל בשיקגו, ואת סיינט לואיס כדאי לשמור לימים קרים יותר, כך שנרוויח יותר מהנסיעה דרומה. מה הכוונה לא קר מספיק? טמפרטורות מעל האפס! שום דבר שמעיל טוב, כובע וכפפות מתרגשים ממנו.

יחי האינטרנט! ברביעי בלילה הזמנו מקומות לחמישי ושישי במלון במיקום ממש מרכזי. טיפ קטן למי מכם שנמצא גם בארה"ב ואולי עוד לא יודע (כי לנו גילו רק עכשיו). אם אתם נוהגים להזמין חופשות דרך הוטוייר או פרייסליין, יש פורום מיוחד ברשת שבו אנשים כותבים איזו מלונות יצאו להם או איזו הצעה הם נתנו שהתקבלה (בהתאם לאופי האתר) וכך ההזמנה מושכלת יותר. מי שלא הבין מילה מהמשפט האחרון, זה בסדר, אפשר להמשיך :-)

יצאנו לדרך בנחת בחמישי בבוקר. אחרי יותר משנה כאן הילדים התרגלו לישיבה באוטו, וה-DVD שהבאנו איתנו למקרה הצורך אפילו לא הוצא מהאריזה. ביום חמישי ביקרנו ב- Field Museum , מוזיאון טבע ענק שכיסינו רק חלק קטן ממנו.

לאחר מכן צעדנו חזרה לאורך חוף לייק מישיגן לכיוון המלון. חברים שביקרו בשיקגו בחג ההודיה לפני מספר שנים סיפרו שבערב הכל היה סגור. אחרי צעדה של שעה וחצי הם אכלו מקדונלדס בתחנה המרכזית. אי לכך, הצטיידנו בבית מראש בארוחת ערב. הרגשתי כאילו אני מתארגנת לקמפינג באמצע שום מקום ולא כאילו אני נוסעת לעיר גדולה, אבל אחרי הצעידה למלון, כשבכל זאת, לא היה חם בחוץ, היה מאוד מוצלח לשבת בחדר ולאכול ארוחת ערב ולא להלביש שוב את הילדים בכל השכבות ולהתחיל לחפש מקום.
למחרת בבוקר נסענו ברכבת ל- Shed Aquarium. אמנם היינו שם לפני כמעט שנה, אבל זה מקום שאפשר לחזור אליו שוב ושוב.

זה הנוף שראינו בערב הקודם כשיצאנו מהמוזיאון:


וממש לא רחוק משם, כך זה נראה בבוקר, לפני הכניסה לאקווריום:

בביקור הקודם ההופעה לא היתה ולכן זה הדבר הראשון שהלכנו לראות. הופעה של אריות ים, פינגווינים, בז, בלוגות ודולפינים כמובן. נועה די מהר מיצתה, אבל אייל לעומתה לא הפסיק לחייך כל ההופעה. בהמשך גילינו עוד הרבה דברים שלא הספקנו לראות בביקור הקודם, ובסופו של דבר בילינו שם כחמש שעות.

נועה כשעוד ישבה בהופעה:

זוהי הבלוגה למי שלא מכיר:


זה באזור שבנוי כמו מושבה של פינגווינים והילדים מתלבשים ומשחקים. אפשר לראות שביום הזה נועה שיתפה יותר פעולה עם המצלמה:


בחמש דקות הנסיעה באוטובוס חזרה, שני הילדים נרדמו. אמנם שלפנו ממעמקי המחס את העגלה למקרה שמישהו מהם יתעייף, אבל רק ילד אחד נכנס אליה. מה עושים? נכנסים לסניף בורדרס (חנות ספרים) הקרוב, ומשכיבים את החבר'ה על הרצפה. מה לעשות?

משם המשכנו לפארק המילניום.

וזה הדאון-טאון:


אחרי שאייל התחיל לעשות קולות של קר לי, עייף לי, רעב לי... נכנסנו לבית קפה קרוב, ואחרי תדלוק בעוגת שוקולד, יכלנו להמשיך להסתובב. זה היה יום שישי, ישר אחרי חג ההודיה, הלוא הוא Black Friday, יום הקניות המשוגע! הסתובבנו ברחוב הקניות המטורף של שיקגו (מישיגן אווניו) ופשוט היה שם פקק תנועה אנושי. נכנסנו לשתי חנויות סתם להתרשם (כל פעם אחד מאיתנו, השני המשיך עם הילדים). אני נכנסתי באופן מאוד מפתיע לחנות של דיסני. לא להאמין כמה שהם קונים! יום השישי השחור זו מעין יריית הפתיחה לקניות לקראת חג המולד. בחנות שהייתי בה כלום לא היה במבצע (וגם לא בזול) ועדין אנשים יצאו משם עם שקים! ללא ספק זו היה חוויה. אבי נכנס לחנות של אפל. באופן מפתיע גם הוא יצא בידיים ריקות.
את היום האחרון בחרנו לביקור במוזיאון הילדים. גם מקום מוצלח ביותר.

אמרו לנו ששיקגו מדהימה. למרות שרב הפעילות היתה במקומות סגורים (בעיקר בגלל הילדים והקור) הצלחנו לספוג גם קצת מהעיר עצמה, והיא בהחלט תצדיק ביקור נוסף, עדיף כשקצת יותר נעים בחוץ:-)

אני מניחה שזה הפוסט האחרון לפני הביקור שלנו בארץ הקודש.
למי שיש עדין את הנייד שלי, אז שלא ינסה להתקשר :-)
לפני הנסיעה לכאן ביטלנו את הקו הזה.
סביר להניח שנהייה עם הנייד של אבי (שאמור להיות פעיל אבל מן הסתם לא נוסה בשנה++ האחרונות).
כמובן שלא נתנתק מכלי התקשורת העיקרי שלנו מאז המעבר לכאן, הלא הוא ידידנו המחשב, כך שהמייל וסקיייפ בהחלט ימשיכו לשרת אותנו.

איך אומרים?
להתראות!