יום שישי. שבע בבוקר. עוד די חשוך בחוץ. אייל ונועה אצלנו במיטה. רוני בדיוק מתחילה את ארוחת הבוקר שלה. פתאום שומעים: אוו, אוו. אוו, אוו.
אני אומרת לאבי שאם לא הייתי מאכילה את רוני, והיה לי כח להזיז את עצמי, הייתי יוצאת עכשיו לחפש אותם.
אבי קם ומתלבש. אני: "באמת??", אבי: "כן, מה לא?".
אחרי רבע שעה אבי חוזר ועל פני חיוך נצחון. "הם לא היו בעץ הקרוב שהם בדרך כלל, אז הקשבתי והלכתי בעקבות הקול. נכנסתי ליער ו.... מעל הראש שלי ראיתי שני great horned owls עומדים על אותו ענף".
1:0 לנו!
עדין יום שישי. החלות בתנור ועוד מעט אפשר לאכול ארוחת ערב. אבי יוצא עם אייל לטיולון ביער במטרה למצוא ינשופים. לא מצאו.
סיימנו ארוחת ערב, בחוץ אוטוטו חושך לגמרי, והם שוב מתחילים לקשקש. נועה ואני מתלבשות חם (חנכתי את מעיל הפוך שלי לשנה הזו) ויוצאות בעקבות הקולות. שוב הם לא היו בעץ הקרוב. הגענו לשביל הכניסה ליער, אבל מכיוון שהיה חשוך נועה ביקשה לחזור הביתה (לשמחתי...).
יום שבת, מתלבשים טוב, הפעם רוני חונכת את החרמונית החורפית שלה (זו שחורפית במונחי ישראל אבל סתוית במונחי מדיסון מזמן חנכנו). יוצאים לטיול ביער כדי להעביר אחר צהריים. היער מלא עלים יבשים, ממש כייף לטייל. זה השביל שבו עוד חודש או חודשיים נטייל עם סקיס. אייל נהנה לטפס על כל דבר אפשרי בדרך, נועה בודקת את שיווי המשקל שלה באמצעות כל גזע עץ ששוכב על הקרקע, רוני ישנה במנשא, ואבי ואני הולכים ומסתכלים למעלה. לא ראינו אותם.
אנחנו לא מתייאשים, אבל בינתיים זה 3:1 לטובת הינשופים.
מכיוון שרובכם כאן בשביל התמונות אז מי אני שאאכזב אתכם?
רוני חנוטה בחרמונית שלה:
אייל ונועה:
אני אומרת לאבי שאם לא הייתי מאכילה את רוני, והיה לי כח להזיז את עצמי, הייתי יוצאת עכשיו לחפש אותם.
אבי קם ומתלבש. אני: "באמת??", אבי: "כן, מה לא?".
אחרי רבע שעה אבי חוזר ועל פני חיוך נצחון. "הם לא היו בעץ הקרוב שהם בדרך כלל, אז הקשבתי והלכתי בעקבות הקול. נכנסתי ליער ו.... מעל הראש שלי ראיתי שני great horned owls עומדים על אותו ענף".
1:0 לנו!
עדין יום שישי. החלות בתנור ועוד מעט אפשר לאכול ארוחת ערב. אבי יוצא עם אייל לטיולון ביער במטרה למצוא ינשופים. לא מצאו.
סיימנו ארוחת ערב, בחוץ אוטוטו חושך לגמרי, והם שוב מתחילים לקשקש. נועה ואני מתלבשות חם (חנכתי את מעיל הפוך שלי לשנה הזו) ויוצאות בעקבות הקולות. שוב הם לא היו בעץ הקרוב. הגענו לשביל הכניסה ליער, אבל מכיוון שהיה חשוך נועה ביקשה לחזור הביתה (לשמחתי...).
יום שבת, מתלבשים טוב, הפעם רוני חונכת את החרמונית החורפית שלה (זו שחורפית במונחי ישראל אבל סתוית במונחי מדיסון מזמן חנכנו). יוצאים לטיול ביער כדי להעביר אחר צהריים. היער מלא עלים יבשים, ממש כייף לטייל. זה השביל שבו עוד חודש או חודשיים נטייל עם סקיס. אייל נהנה לטפס על כל דבר אפשרי בדרך, נועה בודקת את שיווי המשקל שלה באמצעות כל גזע עץ ששוכב על הקרקע, רוני ישנה במנשא, ואבי ואני הולכים ומסתכלים למעלה. לא ראינו אותם.
אנחנו לא מתייאשים, אבל בינתיים זה 3:1 לטובת הינשופים.
מכיוון שרובכם כאן בשביל התמונות אז מי אני שאאכזב אתכם?
רוני חנוטה בחרמונית שלה:
אייל ונועה:
באופן פלא אחרי שיצאנו מהיער לתוך שכונת שורווד, מצאנו את עצמנו בהול-פודס, וכל ילד זכה לבחור לעצמו מאפה:
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה