מסתבר שאת המעבר הזה סופרים כמו גיל של תינוקות. בהתחלה בשבועות, אח"כ בחודשים ולבסוף שנים. מפה לשם, אנחנו כאן כבר חצי שנה.
היום חזרתי בערב עם אייל מסידורים, כשכבר חושך בחוץ. בעליה המובילה ל"שכונה" שבה אנחנו גרים שאלתי אותו אם הוא שם לב איפה אנחנו וכמה אנחנו קרובים הביתה. ואז חשבתי לעצמי? הביתה? אנחנו גרים כאן כבר שישה חודשים, אבל זה לא מרגיש לי כמו בית. אנחנו גרים כאן, טוב לי כאן, מאוד אוהבת את הבית והאיזור, אבל בכל זאת, לא מרגיש לי בית. אני מרגישה כאילו שתלו אותי באיזה סרט, ושאני חיה חיים של מישהו אחר. מביאה בבוקר את אייל לגן אמריקאי, נוסעת לסוף שבוע של סקי, קונה בסופר אמריקאי, בקיצור, עושה דברים יומיומיים אבל לא שלי, של אנשים אחרים. אולי ההרגשה תשתנה בהמשך, אבל עדין העסק מוזר לי ומרגיש שונה.
אז מה "למדנו" בחצי שנה האחרונה. שהאמריקאים יודעים לחיות. לא סתם אומרים באמריקה..... הנוחות בחיי היום-יום זה משהו שבהחלט לא הכרנו.
כמות הדברים שאפשר לקנות (במחירים מצחיקים) שעושים את החיים קלים (וזה שכמעט כל דבר אפשר לקנות באינטרנט בלי לצאת מהבית בכלל).
הסבלנות. בכביש, בסופר, בקופת חולים, בכל מקום.
המחשבה על האנשים. בחורף, ומתוך הבנה למשמעות של חורף כזה, יש המון פעילויות לילדים בסופי שבוע (החל מספריות שרק בחורף פתוחות גם בסופ"ש, דרך הופעות חינם לילדים תערוכות ועוד).
רוצים לראות סרט? אני חושבת שמאז שהגענו לכאן ראיתי יותר סרטים ממה שראיתי בשנתיים האחרונות בארץ. "ספריות הוידאו" כאן זה פשוט דבר גאוני. ולמי שלא מכיר- יש אתר שנקרא Netflix. ספריית וידאו מקוונת. איך העסק עובד? נכנסים לאתר, "מזמינים" סרט, ותוך יום וחצי הוא מגיע הביתה בדואר. סיימתם לראות- באותה מעטפה מחזירים את הסרט (בתיבת הדואר יש גם מקום למשלוח דואר. כשהדוור מחלק דואר הוא גם אוסף דואר יוצא, ככה שלשלוח דואר לא דורש להתרחק יותר מ-10 צעדים מהבית). בינתיים אפשר לייצר "תור" של 6 סרטים, וברגע שמגיע אליהם הסרט המוחזר (תוך יום בערך) ישר נשלח הביתה הסרט הבא. בנוסף, יש מאגר לא מבוטל בכלל של סרטים ברשת (דרך המנוי לאתר). עם כבל פשוט מחברים את המחשב לטלויזיה, ורואים סרטים ב-HD ללא מאמץ, מעבר לאלו המוזמנים בדואר.
אחרי שהשלמתי את כל הסרטים שהיו לי ברשימה בשנתיים האחרונות (כולל סרטים ישראלים), אתם יותר ממוזמנים להתחיל לחלק המלצות על סרטים!
ובטח אתם כבר אומרים לעצמכם, נו, הם כבר לא יחזרו. אז לא. מסתבר שגם כאן יש החסרונות משלהם כמו לכל מקום. רק היום קיבלנו חוזה לגן לשנה הבאה. לא נלאה אתכם בפרטים, אבל זו מכונה משומנת היטב למסחטת כספים מההורים (אפילו יותר מבארץ).
רק חצי שנה כאן ובהחלט מתגעגעים!
היום חזרתי בערב עם אייל מסידורים, כשכבר חושך בחוץ. בעליה המובילה ל"שכונה" שבה אנחנו גרים שאלתי אותו אם הוא שם לב איפה אנחנו וכמה אנחנו קרובים הביתה. ואז חשבתי לעצמי? הביתה? אנחנו גרים כאן כבר שישה חודשים, אבל זה לא מרגיש לי כמו בית. אנחנו גרים כאן, טוב לי כאן, מאוד אוהבת את הבית והאיזור, אבל בכל זאת, לא מרגיש לי בית. אני מרגישה כאילו שתלו אותי באיזה סרט, ושאני חיה חיים של מישהו אחר. מביאה בבוקר את אייל לגן אמריקאי, נוסעת לסוף שבוע של סקי, קונה בסופר אמריקאי, בקיצור, עושה דברים יומיומיים אבל לא שלי, של אנשים אחרים. אולי ההרגשה תשתנה בהמשך, אבל עדין העסק מוזר לי ומרגיש שונה.
אז מה "למדנו" בחצי שנה האחרונה. שהאמריקאים יודעים לחיות. לא סתם אומרים באמריקה..... הנוחות בחיי היום-יום זה משהו שבהחלט לא הכרנו.
כמות הדברים שאפשר לקנות (במחירים מצחיקים) שעושים את החיים קלים (וזה שכמעט כל דבר אפשר לקנות באינטרנט בלי לצאת מהבית בכלל).
הסבלנות. בכביש, בסופר, בקופת חולים, בכל מקום.
המחשבה על האנשים. בחורף, ומתוך הבנה למשמעות של חורף כזה, יש המון פעילויות לילדים בסופי שבוע (החל מספריות שרק בחורף פתוחות גם בסופ"ש, דרך הופעות חינם לילדים תערוכות ועוד).
רוצים לראות סרט? אני חושבת שמאז שהגענו לכאן ראיתי יותר סרטים ממה שראיתי בשנתיים האחרונות בארץ. "ספריות הוידאו" כאן זה פשוט דבר גאוני. ולמי שלא מכיר- יש אתר שנקרא Netflix. ספריית וידאו מקוונת. איך העסק עובד? נכנסים לאתר, "מזמינים" סרט, ותוך יום וחצי הוא מגיע הביתה בדואר. סיימתם לראות- באותה מעטפה מחזירים את הסרט (בתיבת הדואר יש גם מקום למשלוח דואר. כשהדוור מחלק דואר הוא גם אוסף דואר יוצא, ככה שלשלוח דואר לא דורש להתרחק יותר מ-10 צעדים מהבית). בינתיים אפשר לייצר "תור" של 6 סרטים, וברגע שמגיע אליהם הסרט המוחזר (תוך יום בערך) ישר נשלח הביתה הסרט הבא. בנוסף, יש מאגר לא מבוטל בכלל של סרטים ברשת (דרך המנוי לאתר). עם כבל פשוט מחברים את המחשב לטלויזיה, ורואים סרטים ב-HD ללא מאמץ, מעבר לאלו המוזמנים בדואר.
אחרי שהשלמתי את כל הסרטים שהיו לי ברשימה בשנתיים האחרונות (כולל סרטים ישראלים), אתם יותר ממוזמנים להתחיל לחלק המלצות על סרטים!
ובטח אתם כבר אומרים לעצמכם, נו, הם כבר לא יחזרו. אז לא. מסתבר שגם כאן יש החסרונות משלהם כמו לכל מקום. רק היום קיבלנו חוזה לגן לשנה הבאה. לא נלאה אתכם בפרטים, אבל זו מכונה משומנת היטב למסחטת כספים מההורים (אפילו יותר מבארץ).
רק חצי שנה כאן ובהחלט מתגעגעים!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה