מי שלא קרא את הפוסט על הסופ"ש בצפון מוזמן לקרוא אותו קודם (למטה), מי שקרא, טוב, נתחיל.
אז למרות המחלות הלא מתוכננות היה כייף. אני חושבת שזו הפעם הראשונה שיש לנו חופש מהסוג הזה. חופשה עם אנשים שלמעשה הקשר היחיד איתם הוא דרך העבודה ומעבר לכך אין הכרה מוקדמת (לאבי מן הסתם כן, אבל אני מדברת בשם עצמי). גם נחשפנו לתרבות שאנחנו לא כל כך מכירים, ככה שהרבה היה חדש לנו.
ליום שבת תוכנן דיון אקדמי. בכל זאת, המשותף לכולם היה מקום העבודה, ולכן שלחו לכולם מראש שני מאמרים שעליהם רצו לדון. ככה מצאנו את עצמנו ביום שבת, בשעה ארבע אחה"צ, אחרי שכולם חזרו מהפעילויות השונות, לקראת שעת תה (עם הרבה ויסקי) אקדמית. כמובן שכל חברי המעבדה שנכחו בטיול השתתפו, אבל גם בני הזוג (אלו שלא היו עסוקים עם ילדים כמובן) נכחו. הדיון ארך כמעט שעתיים, ולגרום לחברה הקטנים להיות בשקט כל כך הרבה זמן זו לא משימה פשוטה. שוב, ה DVD בא לעזרתנו. אז בזמן ש"הגדולים" דיברו על כל מיני נושאים אקולוגים, והקטנים ממש היו בידיים של אבא/אמא בתקווה שלא ירעישו יותר מידי, ככה נראו הילדים הטיפה יותר גדולים:
נועה הגיחה מידי פעם לסלון בקריאות שמחה, קיבלה חיוכים מכולם וחזרה אלינו. כדי ליעל את הזמן בין הביקורים שלה, אבי, שישב קרוב למסדרון, עשה לה תרגולת כלב, כשהוא זרק לה כדור רחוק ככל האפשר ומחכה שתחזיר אותו.
בהמשך, לאחר ארוחת ערב מקסיקנית שהוכנה על ידי ארגנטינאי וגרמני, ולאחר שהילדים הלכו לישון, נשארו רק המבוגרים. אני מניחה שבקבוצה ישראלית זה היה הזמן המתאים לשליפת קלפים למיניהם. כאן, חלק נכבד מהנוכחים בחר להעביר את הערב בצריכת כמויות אלכוהול מוגזמות בשילוב עם פעילות פרועה במיוחד:
אז אחרי שלוש ארוחות שונות בשבת, שכולן היו פחות או יותר סטנדרטיות, או לפחות לא חשפו שגעונות אמריקאים מעבר לאלו שאנחנו כבר מכירים (לעולם אל תגיש ארוחת צהרים ללא שקית ציפס ליד!), הגיעה ארוחת הבוקר של יום ראשון ושברה את כללי המשחק הקרדיולוגים:
פנקייקים עם פירות וכמויות מייפל, בייקון מטוגן, תפוחי אדמה מטוגנים, פירות חתוכים - מה לעזעזל הקשר בין כל מרכיבי השומנים של הארוחה? או כמו שמישהו אמר, מה אתה רוצה לאכול? שומנים מסוג X או שומנים מסוג Y ?
אני מניחה שכל זה אופייני לרוב קבוצות האמריקאים (ויסקונסין היא המדינה השמנה ביותר בארה"ב). אבל מה משוף לחבורה הזאת? סקי! החבר'ה שם ערוכים בצורה שלא תיאמן. חוץ מזוג אחד ששכר ציוד כולם הגיעו עם הציוד שלהם. לנו יצא לעשות סקי כמה פעמים כאן, אבל שם הבנתי מה זה באמת לעשות סקי. אני נראית כמו ילד בכיתה א' שלא יודע לקרוא לעומתם. פשוט יפה לראות את החבר'ה האלו משייטים על השלג כאילו זו הצורה היחידה ללכת. השיא היה טום, ויסקונסינאי מלידה, שהיה מצוייד... אין מילים. כמובן שסקי'ס לו ולאשתו. לו ולילדה היו גם נעליים להליכה על השלג, מזחלות לילדים, והדבר הכי יפה, טריילר לשלג. זוכרים את הטריילר שקנינו לחבר לאופנים בקיץ? אז כזה עם רתמה שמחברים להורה, ובמקום גלגלים יש סקי'ס, ואז אפשר לטייל בכל מקום בהליכה או בגלישה.
החבר'ה המנוסים יצאו לטיול של 5 שעות על סקי'ס בשטח הפתוח (back-country ski, מקביל לאוף פיסטה בדאון היל סקי). מי יודע, אולי עם קצת אימון בשנה הבאה נהייה גם אנחנו יותר רציניים?
(אהם, וגם עם קצת פחות מחלות)
אז למרות המחלות הלא מתוכננות היה כייף. אני חושבת שזו הפעם הראשונה שיש לנו חופש מהסוג הזה. חופשה עם אנשים שלמעשה הקשר היחיד איתם הוא דרך העבודה ומעבר לכך אין הכרה מוקדמת (לאבי מן הסתם כן, אבל אני מדברת בשם עצמי). גם נחשפנו לתרבות שאנחנו לא כל כך מכירים, ככה שהרבה היה חדש לנו.
ליום שבת תוכנן דיון אקדמי. בכל זאת, המשותף לכולם היה מקום העבודה, ולכן שלחו לכולם מראש שני מאמרים שעליהם רצו לדון. ככה מצאנו את עצמנו ביום שבת, בשעה ארבע אחה"צ, אחרי שכולם חזרו מהפעילויות השונות, לקראת שעת תה (עם הרבה ויסקי) אקדמית. כמובן שכל חברי המעבדה שנכחו בטיול השתתפו, אבל גם בני הזוג (אלו שלא היו עסוקים עם ילדים כמובן) נכחו. הדיון ארך כמעט שעתיים, ולגרום לחברה הקטנים להיות בשקט כל כך הרבה זמן זו לא משימה פשוטה. שוב, ה DVD בא לעזרתנו. אז בזמן ש"הגדולים" דיברו על כל מיני נושאים אקולוגים, והקטנים ממש היו בידיים של אבא/אמא בתקווה שלא ירעישו יותר מידי, ככה נראו הילדים הטיפה יותר גדולים:
נועה הגיחה מידי פעם לסלון בקריאות שמחה, קיבלה חיוכים מכולם וחזרה אלינו. כדי ליעל את הזמן בין הביקורים שלה, אבי, שישב קרוב למסדרון, עשה לה תרגולת כלב, כשהוא זרק לה כדור רחוק ככל האפשר ומחכה שתחזיר אותו.
בהמשך, לאחר ארוחת ערב מקסיקנית שהוכנה על ידי ארגנטינאי וגרמני, ולאחר שהילדים הלכו לישון, נשארו רק המבוגרים. אני מניחה שבקבוצה ישראלית זה היה הזמן המתאים לשליפת קלפים למיניהם. כאן, חלק נכבד מהנוכחים בחר להעביר את הערב בצריכת כמויות אלכוהול מוגזמות בשילוב עם פעילות פרועה במיוחד:
אז אחרי שלוש ארוחות שונות בשבת, שכולן היו פחות או יותר סטנדרטיות, או לפחות לא חשפו שגעונות אמריקאים מעבר לאלו שאנחנו כבר מכירים (לעולם אל תגיש ארוחת צהרים ללא שקית ציפס ליד!), הגיעה ארוחת הבוקר של יום ראשון ושברה את כללי המשחק הקרדיולוגים:
פנקייקים עם פירות וכמויות מייפל, בייקון מטוגן, תפוחי אדמה מטוגנים, פירות חתוכים - מה לעזעזל הקשר בין כל מרכיבי השומנים של הארוחה? או כמו שמישהו אמר, מה אתה רוצה לאכול? שומנים מסוג X או שומנים מסוג Y ?
אני מניחה שכל זה אופייני לרוב קבוצות האמריקאים (ויסקונסין היא המדינה השמנה ביותר בארה"ב). אבל מה משוף לחבורה הזאת? סקי! החבר'ה שם ערוכים בצורה שלא תיאמן. חוץ מזוג אחד ששכר ציוד כולם הגיעו עם הציוד שלהם. לנו יצא לעשות סקי כמה פעמים כאן, אבל שם הבנתי מה זה באמת לעשות סקי. אני נראית כמו ילד בכיתה א' שלא יודע לקרוא לעומתם. פשוט יפה לראות את החבר'ה האלו משייטים על השלג כאילו זו הצורה היחידה ללכת. השיא היה טום, ויסקונסינאי מלידה, שהיה מצוייד... אין מילים. כמובן שסקי'ס לו ולאשתו. לו ולילדה היו גם נעליים להליכה על השלג, מזחלות לילדים, והדבר הכי יפה, טריילר לשלג. זוכרים את הטריילר שקנינו לחבר לאופנים בקיץ? אז כזה עם רתמה שמחברים להורה, ובמקום גלגלים יש סקי'ס, ואז אפשר לטייל בכל מקום בהליכה או בגלישה.
החבר'ה המנוסים יצאו לטיול של 5 שעות על סקי'ס בשטח הפתוח (back-country ski, מקביל לאוף פיסטה בדאון היל סקי). מי יודע, אולי עם קצת אימון בשנה הבאה נהייה גם אנחנו יותר רציניים?
(אהם, וגם עם קצת פחות מחלות)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה