אחרי סוף השבוע של ראש השנה זכינו לשבוע ארוך ועמוס.
ביום שני הלכתי לעבוד. זה היום שבו אבי יוצא מהעבודה מוקדם כדי לקחת את אייל ונועה. כרגיל, אבי אסף את הילדים, הם עלו על האוטובוס ונסעו בשמחה למעונות. מתחנת האוטובוס, הנמצאת בשכונה השניה של המעונות יש הליכה לא ארוכה (אבל בכל זאת, חמש דקות בלי ילדים, יותר עם ילדים). כשהם כמעט הגיעו הביתה, נועה כבר התעייפה ואבי הרים אותה, ואייל לעומתה, מלא מרץ, קיפץ לו עד שהשתחל בצורה לא ברורה בין הרגליים של אבי. אבי, בתור אבא מקריב, עשה כל שביכולתו כדי שאייל ונועה לא יפגעו. מה הנזק? נועה יצאה ללא נזק, רק לא הפסיקה לסנן "אבא ואיילי נפלו. קיבלו מכה" , אייל קיבל מכה די רצינית במצח, כזו שגרמה לכל מי שראה אותו השבוע לבוא אלינו בדאגה ולשאול מה קרה. אבי לעומתם, שפשוט התרסק, דפק כנראה את הברך. אחרי יומיים שבהם הסתובב עם קביים, עכשיו הוא "רק" צולע. מחר ילך סוף סוף למרפאת ספורט ונדע מה הנזק. מה שכן, במרפאת החירום, בה מתקבלים ישר עד שיגיע התור למרפאה המתאימה, כולם התרשמו מההקרבה האבהית...
ביום שלישי השמיים נפתחו בבוקר ולא נסגרו עד אחרי הצהריים. תזמון נהדר לגשם שכזה! כשהגענו לכאן לפני יותר משנה קנינו מטריה. ביום שלישי השתמשנו בה לראשונה. השתמשנו? אייל ונועה צעדו מהאוטו לגן, מרחק של בערך עשרה מטרים, כשאני מחזיקה את המטריה מעליהם. טעות. בגלל שהיתה מטריה הם צעדו לאט מתמיד, בעוד אני נרטבת. הגעתי הביתה רטובה לחלוטין! מזל שהגעתי הביתה ולא לעבודה... היום הזה היה מאופיין בעיקר בהסעות לרוב. חשבתי שאולי כבר שכחתי מה זה הסתיו כאן מבחינת גשמים שאני כל כך מתרגשת מהגשם. אחרי שבערב ראינו את הסיכום היומי בחדשות הבנו שזה באמת היה חריג. 100 מ"מ גשם! אני לא בקיאה בכמויות, אבל לדעתי יש אזורים בארץ שזו כמות המשקעים השנתית בהם.
ביום חמישי הגיע שיעור השחיה השני. אבי, בתור נכה הבית היה הצלם, ואני התעסקתי עם החבר'ה. מתחילים בשיעור של נועה. למי שמכיר זו למעשה שחיית תינוקות, עם ההורים. רק שנועה כבר לא ממש תינוקות, ומביעה את רצונה הרבה יותר מתינוק בן חצי שנה. הרבה מהתרגילים היא לא רוצה לעשות ומעדיפה פשוט להתפנק בידיים שלי עם האצבע בפה, אבל כשמגיעים החלקים בהם צריך לקפוץ היא קמה לתחייה. יתרון בילדה גמולה- לא צריך את בגדי הים החד פעמיים. החסרון- צריך לצאת באמצע השיעור לשירותים...
ישר אחרי נועה מגיע השיעור של אייל. בהתחלה חששנו מהתגובה של אייל מכיוון שהוא בקבוצה ללא ההורים. אכן בשיעור הראשון בהתחלה הוא סירב להיכנס למים, אבל אחרי שליוויתי אותו לשפת הבריכה, ואני שמתי לו את המצופים הוא הסכים להיכנס ולהצטרף למדריכה. הוא שהה במים רק 20 מתוך 30 הדקות של השיעור, אבל בכל הזמן הזה החיוך לא ירד לו מהפרצוף. השבוע הוא אומנם רצה שנתקרב לבריכה קצת יותר משאר ההורים, אבל הלך לבד עם הקבוצה, ושיתף פעולה לאורך כל השיעור. פשוט תענוג לראות את זה.
כאן אפשר לראות את המצח של אייל, שלושה ימים אחרי ה"אירוע":
ואיך אפשר בלי הבייגל של אחרי השיעור? כולנו הרי יודעים שאחרי שחייה האוכל הוא הכי טעים!
פעם כתבתי על "לחיות בסרט". בבריכת שחיה, גם בקבוצה של הקטנטנים שנמצאים כאמור במים עם ההורים ושתי מדריכות בנוסף, מהשניה שהמדריכה נכנסת למים (ראשונה) עד שהיא יוצאת, יש מצילה שיושבת ומשקיפה כשהמצוף ביד שלה. בסרטים זה תמיד נראה כל כך אמריקאי.... זה אכן כל כך אמריקאי!
ביום שישי היתה ארוחת ערב נחמדה מאוד אצל חברים/שכנים, שגרמה לכך שנחזור הביתה מאוחר ולכך שהילדים ילכו לישון רק באחת עשרה. אני לא בטוחה אם זה שיא חדש או לא מבחינת הילדים, מה שבטוח זה שהעובדה שאייל קם בבוקר בעשר!!! מהווה בהחלט שיא :-)
סוף השבוע היה רגוע, ומחר מתחיל שבוע חדש.
ביום שני הלכתי לעבוד. זה היום שבו אבי יוצא מהעבודה מוקדם כדי לקחת את אייל ונועה. כרגיל, אבי אסף את הילדים, הם עלו על האוטובוס ונסעו בשמחה למעונות. מתחנת האוטובוס, הנמצאת בשכונה השניה של המעונות יש הליכה לא ארוכה (אבל בכל זאת, חמש דקות בלי ילדים, יותר עם ילדים). כשהם כמעט הגיעו הביתה, נועה כבר התעייפה ואבי הרים אותה, ואייל לעומתה, מלא מרץ, קיפץ לו עד שהשתחל בצורה לא ברורה בין הרגליים של אבי. אבי, בתור אבא מקריב, עשה כל שביכולתו כדי שאייל ונועה לא יפגעו. מה הנזק? נועה יצאה ללא נזק, רק לא הפסיקה לסנן "אבא ואיילי נפלו. קיבלו מכה" , אייל קיבל מכה די רצינית במצח, כזו שגרמה לכל מי שראה אותו השבוע לבוא אלינו בדאגה ולשאול מה קרה. אבי לעומתם, שפשוט התרסק, דפק כנראה את הברך. אחרי יומיים שבהם הסתובב עם קביים, עכשיו הוא "רק" צולע. מחר ילך סוף סוף למרפאת ספורט ונדע מה הנזק. מה שכן, במרפאת החירום, בה מתקבלים ישר עד שיגיע התור למרפאה המתאימה, כולם התרשמו מההקרבה האבהית...
ביום שלישי השמיים נפתחו בבוקר ולא נסגרו עד אחרי הצהריים. תזמון נהדר לגשם שכזה! כשהגענו לכאן לפני יותר משנה קנינו מטריה. ביום שלישי השתמשנו בה לראשונה. השתמשנו? אייל ונועה צעדו מהאוטו לגן, מרחק של בערך עשרה מטרים, כשאני מחזיקה את המטריה מעליהם. טעות. בגלל שהיתה מטריה הם צעדו לאט מתמיד, בעוד אני נרטבת. הגעתי הביתה רטובה לחלוטין! מזל שהגעתי הביתה ולא לעבודה... היום הזה היה מאופיין בעיקר בהסעות לרוב. חשבתי שאולי כבר שכחתי מה זה הסתיו כאן מבחינת גשמים שאני כל כך מתרגשת מהגשם. אחרי שבערב ראינו את הסיכום היומי בחדשות הבנו שזה באמת היה חריג. 100 מ"מ גשם! אני לא בקיאה בכמויות, אבל לדעתי יש אזורים בארץ שזו כמות המשקעים השנתית בהם.
ביום חמישי הגיע שיעור השחיה השני. אבי, בתור נכה הבית היה הצלם, ואני התעסקתי עם החבר'ה. מתחילים בשיעור של נועה. למי שמכיר זו למעשה שחיית תינוקות, עם ההורים. רק שנועה כבר לא ממש תינוקות, ומביעה את רצונה הרבה יותר מתינוק בן חצי שנה. הרבה מהתרגילים היא לא רוצה לעשות ומעדיפה פשוט להתפנק בידיים שלי עם האצבע בפה, אבל כשמגיעים החלקים בהם צריך לקפוץ היא קמה לתחייה. יתרון בילדה גמולה- לא צריך את בגדי הים החד פעמיים. החסרון- צריך לצאת באמצע השיעור לשירותים...
ישר אחרי נועה מגיע השיעור של אייל. בהתחלה חששנו מהתגובה של אייל מכיוון שהוא בקבוצה ללא ההורים. אכן בשיעור הראשון בהתחלה הוא סירב להיכנס למים, אבל אחרי שליוויתי אותו לשפת הבריכה, ואני שמתי לו את המצופים הוא הסכים להיכנס ולהצטרף למדריכה. הוא שהה במים רק 20 מתוך 30 הדקות של השיעור, אבל בכל הזמן הזה החיוך לא ירד לו מהפרצוף. השבוע הוא אומנם רצה שנתקרב לבריכה קצת יותר משאר ההורים, אבל הלך לבד עם הקבוצה, ושיתף פעולה לאורך כל השיעור. פשוט תענוג לראות את זה.
כאן אפשר לראות את המצח של אייל, שלושה ימים אחרי ה"אירוע":
ואיך אפשר בלי הבייגל של אחרי השיעור? כולנו הרי יודעים שאחרי שחייה האוכל הוא הכי טעים!
פעם כתבתי על "לחיות בסרט". בבריכת שחיה, גם בקבוצה של הקטנטנים שנמצאים כאמור במים עם ההורים ושתי מדריכות בנוסף, מהשניה שהמדריכה נכנסת למים (ראשונה) עד שהיא יוצאת, יש מצילה שיושבת ומשקיפה כשהמצוף ביד שלה. בסרטים זה תמיד נראה כל כך אמריקאי.... זה אכן כל כך אמריקאי!
ביום שישי היתה ארוחת ערב נחמדה מאוד אצל חברים/שכנים, שגרמה לכך שנחזור הביתה מאוחר ולכך שהילדים ילכו לישון רק באחת עשרה. אני לא בטוחה אם זה שיא חדש או לא מבחינת הילדים, מה שבטוח זה שהעובדה שאייל קם בבוקר בעשר!!! מהווה בהחלט שיא :-)סוף השבוע היה רגוע, ומחר מתחיל שבוע חדש.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה