ביום הרביעי עזבנו את ה- Black Hills לאחר הביקור ב- Wind cave והמשכנו בנסיעה לכיוון הרוקיס. הגענו עד לפורט קולינס, שם בילינו את הלילה.
למחרת בבוקר, מיד לאחר הצטיידות באוכל וקרח (לצידנית) התחלנו לנסוע ל- Rocky Mountains National Park. ידענו שכמעט בכל יום בשעות אחר הצהריים המוקדמות יורד שם גשם, ורצינו לארגן את האוהל לפני שהוא יתחיל. הגענו בסביבות הצהריים, ובמקביל אילתרנו ארוחה והקמנו את האוהל. כשסיימנו לאכול והאוהל עמד מוכן, הגשם לא איכזב והופיע. נכון שאמריקאים לא נרתעים מהגשם וזה לא גורם להם לא לטייל, וגם אנחנו כבר פחות מתרגשים ממנו, אבל עם שלושה ילדים קטנים בכל זאת שמחנו לוותר על התענוג. במקום החלטנו לנסוע למעבר הרים הקרוב, דרך הכביש הגבוה ביותר בארצות הברית. הגשם לא הפסיק, וככל שטיפסנו בגובה גם נהייה קר יותר. נוסיף לזה את העובדה שזו היתה הזדמנות לגלות שאייל מקיא לא רק בדרכי עפר אלא גם בדרכים מפותלות.... היה ברור שהפתרון לכולם הוא להיכנס למרכז המבקרים שבשיא הגובה במעבר ההרים, ולפנק את אייל ונועה בשוקו חם (רוני קופחה והסתפקה בסימילאק) בעודנו יושבים מול חלון המשקיף לעמק נחמד ובו Elkים רבים.
בירידה חזרה מהפס לכיוון אתר הקמפינג (הפעם של רשות הפארקים הלאומיים, פרט לשירותים וכיור לשטיפת כלים אין שם כלום) כבר ראינו יותר Elkים (מעכשיו, אלקים), והפעם גם הרבה יותר מקרוב.
ממש בסמוך לאתר הקמפינג יש עמק שבו נמצא בדרך קבע עדר של אלקים. כשחזרנו כולם ישבו/שכבו, וזה נראה כמו חורשת אלקים.
עדיין ירד קצת גשם, אז אבי נשאר להשגיח על רוני שישנה במכונית, ואני הקראתי לאייל ונועה סיפורים באוהל. כשהפסיק הגשם יצאנו כולנו לבשל ארוחת ערב, כשפתאום ראינו איילה ובמבי עוברים ממש לידנו. התמונה היתה יכולה להיות מוצלחת יותר אם אייל לא היה כל כך מתלהב ורץ אחריהן. הסברנו לו שבפעם הבאה לא רצים אחרי חיות בר. טוב שהוא רץ אחרי האיילה ולא אחרי דב (שהפעם לא זכינו לראות לעומת שנה שעברה. אולי טוב שכך עם שלושה ילדים קטנים).
למחרת בבוקר קיפלנו במהרה את האוהל. בתכנון היה טיול יחסית ארוך, וידענו שכדאי להתחיל מוקדם אם רוצים לסיים לפני הגשם. מדובר במסלול של שישה קילומטרים. שלושת הקילומטרים הראשונים הינם טיפוס למעלה ההר, דרך שלושה אגמים שונים. השלושה האחרים הם הדרך חזרה... אבי לקח את המנשא לנועה, שקפצה על ההזדמנות, ומיד ביקשה להיכנס לתוכו (חודשים לא השתמשנו בו. היא הולכת נפלא!). לבסוף היא צעדה עד האגם הראשון ומשם המשיכה על הגב של אבי. אייל לעומתה הלך נהדר את כל הדרך, ורוני ישנה נהדר במנשא שלה.
בערך חמש דקות אחרי שהגענו לנקודת התחלת/סוף המסלול והתיישבנו בצל לנו, התחיל גשם. טוב שהתחלנו את היום מוקדם :-)
אחרי יום מעייף היה לנו חשוב לישון טוב ולתת לילדים להתפרק קצת. לא היה אכפת לנו איפה נישן, העיקר שתהיה בריכה, וככה מצאנו את עצמנו בלייקווד, ליד דנבר. מיותר לציין שאייל ונועה מאוד נהנו מהבריכה.
למחרת המשכנו לוייל (Vail). עיירת סקי בעיקר, שפעילה מאוד גם במהלך הקיץ. המקום מלא ברוכבי אופניים, אשר עולים ברכבל למעלה ההר ויורדים את הדרך חזרה (יש כאלו שיורדים מהר בשבילי סינגל מופרעים לגמרי, ויש מי שיורד בשבילים איטיים ומפותלים). יש כמונו עם ילדים קטנים שפשוט עולים ברכבל, מטיילים למעלה ואחר כך יורדים חזרה ברכבל.
בראש ההר נתקלנו גם לראשונה בספורט חדש. למישהו יש רעיון?
ועכשיו?
כן, זה גולף עם פריסבי. בחנות המזכרות שבראש ההר היו מדפים עמוסים בפריסבי בכל הגדלים והצבעים. לא מספיק שהפריסבי נוגע במתקן, הוא חייב להיתפס בתוך הרשת.
בעיקרון התכנון היה לנסוע לאספן (Aspen), עיירת סקי אחרת ברוקיס, דרומית לוייל ומשם לחזור. אבל הולך כל כך טוב, והילדים מתנהגים כל כך יפה.... יאלה, ממשיכים מערבה ליוטה!
למחרת בבוקר, מיד לאחר הצטיידות באוכל וקרח (לצידנית) התחלנו לנסוע ל- Rocky Mountains National Park. ידענו שכמעט בכל יום בשעות אחר הצהריים המוקדמות יורד שם גשם, ורצינו לארגן את האוהל לפני שהוא יתחיל. הגענו בסביבות הצהריים, ובמקביל אילתרנו ארוחה והקמנו את האוהל. כשסיימנו לאכול והאוהל עמד מוכן, הגשם לא איכזב והופיע. נכון שאמריקאים לא נרתעים מהגשם וזה לא גורם להם לא לטייל, וגם אנחנו כבר פחות מתרגשים ממנו, אבל עם שלושה ילדים קטנים בכל זאת שמחנו לוותר על התענוג. במקום החלטנו לנסוע למעבר הרים הקרוב, דרך הכביש הגבוה ביותר בארצות הברית. הגשם לא הפסיק, וככל שטיפסנו בגובה גם נהייה קר יותר. נוסיף לזה את העובדה שזו היתה הזדמנות לגלות שאייל מקיא לא רק בדרכי עפר אלא גם בדרכים מפותלות.... היה ברור שהפתרון לכולם הוא להיכנס למרכז המבקרים שבשיא הגובה במעבר ההרים, ולפנק את אייל ונועה בשוקו חם (רוני קופחה והסתפקה בסימילאק) בעודנו יושבים מול חלון המשקיף לעמק נחמד ובו Elkים רבים.
בירידה חזרה מהפס לכיוון אתר הקמפינג (הפעם של רשות הפארקים הלאומיים, פרט לשירותים וכיור לשטיפת כלים אין שם כלום) כבר ראינו יותר Elkים (מעכשיו, אלקים), והפעם גם הרבה יותר מקרוב.
ממש בסמוך לאתר הקמפינג יש עמק שבו נמצא בדרך קבע עדר של אלקים. כשחזרנו כולם ישבו/שכבו, וזה נראה כמו חורשת אלקים.
עדיין ירד קצת גשם, אז אבי נשאר להשגיח על רוני שישנה במכונית, ואני הקראתי לאייל ונועה סיפורים באוהל. כשהפסיק הגשם יצאנו כולנו לבשל ארוחת ערב, כשפתאום ראינו איילה ובמבי עוברים ממש לידנו. התמונה היתה יכולה להיות מוצלחת יותר אם אייל לא היה כל כך מתלהב ורץ אחריהן. הסברנו לו שבפעם הבאה לא רצים אחרי חיות בר. טוב שהוא רץ אחרי האיילה ולא אחרי דב (שהפעם לא זכינו לראות לעומת שנה שעברה. אולי טוב שכך עם שלושה ילדים קטנים).
למחרת בבוקר קיפלנו במהרה את האוהל. בתכנון היה טיול יחסית ארוך, וידענו שכדאי להתחיל מוקדם אם רוצים לסיים לפני הגשם. מדובר במסלול של שישה קילומטרים. שלושת הקילומטרים הראשונים הינם טיפוס למעלה ההר, דרך שלושה אגמים שונים. השלושה האחרים הם הדרך חזרה... אבי לקח את המנשא לנועה, שקפצה על ההזדמנות, ומיד ביקשה להיכנס לתוכו (חודשים לא השתמשנו בו. היא הולכת נפלא!). לבסוף היא צעדה עד האגם הראשון ומשם המשיכה על הגב של אבי. אייל לעומתה הלך נהדר את כל הדרך, ורוני ישנה נהדר במנשא שלה.בערך חמש דקות אחרי שהגענו לנקודת התחלת/סוף המסלול והתיישבנו בצל לנו, התחיל גשם. טוב שהתחלנו את היום מוקדם :-)
אחרי יום מעייף היה לנו חשוב לישון טוב ולתת לילדים להתפרק קצת. לא היה אכפת לנו איפה נישן, העיקר שתהיה בריכה, וככה מצאנו את עצמנו בלייקווד, ליד דנבר. מיותר לציין שאייל ונועה מאוד נהנו מהבריכה.למחרת המשכנו לוייל (Vail). עיירת סקי בעיקר, שפעילה מאוד גם במהלך הקיץ. המקום מלא ברוכבי אופניים, אשר עולים ברכבל למעלה ההר ויורדים את הדרך חזרה (יש כאלו שיורדים מהר בשבילי סינגל מופרעים לגמרי, ויש מי שיורד בשבילים איטיים ומפותלים). יש כמונו עם ילדים קטנים שפשוט עולים ברכבל, מטיילים למעלה ואחר כך יורדים חזרה ברכבל.
בראש ההר נתקלנו גם לראשונה בספורט חדש. למישהו יש רעיון?
ועכשיו?
כן, זה גולף עם פריסבי. בחנות המזכרות שבראש ההר היו מדפים עמוסים בפריסבי בכל הגדלים והצבעים. לא מספיק שהפריסבי נוגע במתקן, הוא חייב להיתפס בתוך הרשת.בעיקרון התכנון היה לנסוע לאספן (Aspen), עיירת סקי אחרת ברוקיס, דרומית לוייל ומשם לחזור. אבל הולך כל כך טוב, והילדים מתנהגים כל כך יפה.... יאלה, ממשיכים מערבה ליוטה!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה