בשבת בבוקר, היום השמיני לטיול, קמנו אחרי לילה במלון בעיירה באמצע הדרך וכרגיל, אחרי הצטיידות קטנה התחלנו בנסיעה מערבה לכיוון יוטה (כאמור, לא היה בתכנון המקורי). בסטיה ממש קטנה מהמסלול היה ה- Colorado National Monument, אז מה? נוותר? איזור מצוקי ממש יפה. הנסיעה היתה ממש על שפת המצוק. יש מי שיחשוב שזה מדהים (אבי) ויש מי שזה עושה לו פרפרים בבטן (נחשו מי?). בכל מקרה, הנוף היה יפהפה, אך בגלל הגשם רק אכלנו שם צהריים וויתרנו על טיול רגלי (בכל מקרה היינו עושים טיולון קצר בלבד).
אייל זיהה על אחד העמודים שם מקלון אותו הוא מכיר מאחד הספרים שלו. לפחות אנחנו יודעים שהראיה שלו בסדר ;-)
כביש הגישה למונומנט מתחיל ב- Grand Junction. לטובת מי שיתכן ויעזר יום אחד בבלוג לתכנון הטיול, נציין שבגרנד ג'נקשין יש מוזיאון דינוזאורים. הביקורות באינטרנט מתחלקות לאלו שמהללים את הדגמים המדהימים שם כולל אלו המכניים שזזים, ואלו שטוענים שהילדים ממש פחדו מהדגמים המשוכללים. מכיוון שאנחנו מכירים את הילדים שלנו, ידענו שנהייה מהסוג השני.... אולי אם נחזור לשם בעוד כמה שנים...המשכנו בדרכנו מערבה. התלבטנו אם לנסוע קודם לאתר הקמפינג או קודם לפארק ה- Arches, אך הרעב של רוני והעובדה שהפארק היה בדרך לאתר הקמפינג הכריעה.
עצרנו בכניסה לפארק הארצ'ס, ולאחר התרעננות קלה, התחלנו בסיבוב לראות במה מדובר. מ-ד-ה-י-ם ! גם כאן ירד גשם, אבל על זה לא היינו מוכנים לוותר. אחרי שחילצנו את מעילי הגשם מהגג, יצאנו למספר סיבובים קצרים. רוב המסלולים בפארק הם ממש קצרצרים.
לאחר שהקמנו את האוהל, ראינו מאתר הקמפינג שהפארק נראה בצבעים אפילו יפים יותר בשקיעה. מזל שיש לנו שם עוד לילה.ביום ראשון חלה יום ההולדת של נועה! על הבוקר אבי קפץ למרכז אתר הקמפינג לקנות חלב, וניצל את ההזדמנות לבדוק מייל. כשהוא חזר לאוהל הראנו והקראנו לנועה את המיילים שקיבלנו ליום הולדת שלה (כולל האייקונים שגרמו לה לחייך), ככה שלא היה מיותר לשלוח לה מזל טוב גם בטיול! תודה :-)
המשכנו בקניית אוכל לצהריים כולל קאפ-קייקס מעוטרים בצבעי מאכל לרוב (איכככס, מזל שבדרך כלל חוגגים יומולדת בבית). החלטנו לטייל לקשת הכי מפורסמת בפארק, מסלול של קרוב לחמישה קילומטרים, חציו בעליה עד לקשת, ואחר כך חזרה באותה הדרך. הפעם למדנו לקח והמנשא של נועה לא בא איתנו. גם הקאפ-קייקס נשארו באוטו עקב אריזה גדולה מדי לסחיבה.
נועה הלכה רוב הדרך נהדר, וכשהתעייפה היא בילתה על הכתפיים של אבי, ואייל טיפס נהדר כל הדרך (למרות שלא מעט אנשים קיטרו בדרך, והיו גם מי שפרשו לפני שהגיעו לסוף המסלול). היה שווה כל דקה! התמונות עושות עוול למראה (בפארק כולו, לא רק כאן) אבל היינו יכולים להישאר שם שעות, ולכן גם אכלנו שם צהריים.
הדרך חזרה עברה יותר בקלות, חוץ מהסוף, לאחר שכבר הרכבים היו בטווח ראיה, אייל פשוט לא היה מסוגל ללכת יותר (פחות ממאתיים מטר לחניה), ככה שאני עברתי לסחוב שני ילדים.
נסענו קצת לאזור מוצל עם שולחנות קמפינג, שלפנו מהתיק זר יומולדת שהוכן מראש, קאפ-קייקס ונרות לעוגה, וחגגנו לנועה יומולדת. גם כאן התמונות לא מייצגות, אבל היה מאוד מוצלח. נועה היתה מאושרת, וגם אייל התרגש ושמח איתה. רוני נשארה די אדישה...
אחרי מנוחה קצרה באוהל, טבילה בבריכה ומקלחות, חזרנו שוב (בפעם השלישית) לפארק, הפעם כדי לראות אותו מקרוב בשקיעה.
הרגשנו מצד אחד שמיצינו את הפארק כמה שיכולנו עם ילדים. מצד שני היינו בכייף מטיילים בכל המסלולים שם. זהו פארק שלא היה בתכנון, אבל אחד המרשימים שראינו! מומלץ מאוד!!!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה